בקשת מצווה לשריפת גופתו במסגרת צוואה

מדובר באלטרנטיבה לקבורה הנפוצה מאוד בתרבויות מסוימות במזרח דוגמת הודו. בארץ היא פחות נפוצה, אך מספר חברות פרטיות נותנות בנושא שירות. אף שהדבר אינו בלתי חוקי, הרבנות הראשית בישראל מתנגדת לכך נחרצות בשל היות המנהג לקוח מגויים ונוגד, לטענתם, את הדרך הכשרה לקבורת גופה של יהודי שמת, באמצעות הלוויה, קריאת קדיש וקבר.

כך למשל התכנסו אנשי זק"א והרבנות הראשית בינואר 2006 בעקבות פעילותה של חברה בשם "עלי שלכת" המעניקה שירותים בנושא כי מי שיבקש שישרפו את גופתו אינו ראשי לקבורה יהודית ואין לשבת עליו שבעה: "אדם שציווה לשרוף את גופתו, לא ייקבר בקבר ישראל. אין יושבים עליו שבעה ואין נוהגים בו מנהגי אבלות. מועצת הרבנות מורה לחברות הקדישא לא לקבור את אפרם של הנשרפים בקברות ישראל", נכתב בהחלטה.

המצב החוקי ומדיניות בתי המשפט: רצון המת גובר על עמדת המשפחה

אין חוק שאוסר על שריפת גופות בארץ ועל כן לא מדובר בפעולה שאינה חוקית אלא בסוגיה תרבותית ודתית. הדרך הפשוטה והקלה ביותר לאדם להורות על שריפת גופתו לאחר מותו היא באמצעות צוואה. חוק הירושה התשכ"ה 1965 מגדיר כי אחד העקרונות המרכזיים בדיני פירוש צוואות הוא כיבוד רצון המצווה בקיום הצוואה. הדבר לקוח מהדין העברי לפיו "מצווה לכבד את רצון המת" ומעוגן בעקרון כבוד המת כפי שקבע בית משפט העליון במאי 1999 על בסיס חוק יסוד כבוד האדם וחירותו (ע"א 1900/96).

סוגית ההתנגדות של גורמי דת ושאלת שריפת הגופות בארץ עלתה לפתחו של בית המשפט העליון בנובמבר 2015 (ע"א 7918/15). מנוחה טרנסג'נדרית שכרה את שירותיה של חברת עלי שלכת וסיכמה עימה כי תטפל בשריפת גופתה לאחר מותה. את רצונה אף עגנה בצוואתה שם כתבה מפורשות כי גופתה תישרף ואפרה יפוזר ברובו בים ומקצתו תחת עץ כדי שיהיה לילדיה מקום לפקוד ולהתייחד עם זכרה. היא הסבירה זאת בהתנגדותה האידיאולוגית לקבורה בכלל ורתיעתה מפני קבורה דתית בפרט משום שלדבריה היהדות לא מכירה בה כאישה על אף העובדה שעברה ניתוח לשינוי מין ויש בכך ביזוי כבודה ומחיקת זהותה. מספר ימים לאחר מכן היא שמה כץ לחייה.

אמה של המנוחה הביעה התנגדות נחרצת ועתרה לבית המשפט המחוזי. היועץ המשפטי לממשלה לא הביע עמדה, אך הבהיר כי על פי להשקפתו, מימוש רצונה של המנוחה אינו בלתי חוקי ואף אינו מנוגד לתקנות הציבור. בית המשפט הורה על קיום צוואתה והאם ערערה על כך לבית המשפט העליון.

בהחלטה דחו השופטים ניל הנדל, אורי שהם וענת ברון את הבקשה וקבעו כי אין מניעה חוקית למימוש רצונה החופשי של המנוחה בשריפת גופתה וכי יש לכבד רצון זה על אף התנגדותה של המשפחה. עוד קבע בית המשפט העליון כמה סייגים חשובים במדיניות בנושא זה:

• רצון המת גובר על האינטרס והרצון של בני המשפחה: כפי שנוהגים בחלוקת רכושו בעת קיום הצוואה
• המסמכים בהם הצוואה, תצהיר והמסמכים הרפואיים שיקפו את רצונה החופשי של המנוחה: האישה אומנם סבלה מדיכאון אך החלטתה נעשתה במודעות מלאה והיא הייתה כשירה לקבל החלטות בעת כתיבת הצוואה
• התאבדות אין בה כדי לערער על כשירות מנטאלית
• אין בדין הישראלי מניעה חוקית לשריפת גופה: זאת על אף שהמשפט העברי אוסר על כך, המשפט הישראלי המודרני אינו יכול לשלול את חירות הפרט לסטות מהוראות המשפט העברי במצבים שונים ומגוונים

בעקבות פסיקה זו, בתי משפט שנדרשו לנושא מצאו כי אין אינטרס ציבורי או חוקי מכריע שאוסר על פעולה זו. עם זאת חשוב לדעת כי לא כל פרקטיקה של "אי קבורה" תאושר על ידי בית המשפט. בית המשפט צפוי לא לאפשר את מילוי רצון המת כאשר הוא נוגד את האינטרס הציבורי או את כבוד האדם. כך למשל אסר בית המשפט את השלכת גופה למאכל חיות, למרות בקשה של המנוח כי ינהגו בגופתו כך לאחר מותו.

ומה קורה כאשר אחד מילדי המנוח הביא את גופת אביו לשריפה אך שאר הילדים מתנגדים, ואילו המנוח עצמו לא פירט את רצונו בהקשר זה לא בצוואה ולא בשום מקום אחר?

סוגיה זו הגיעה לפתחו של בית משפט השלום בתל אביב באפריל 2019 כאשר לביתו של המנוח המתגוררת במולדובה נודע על שריפת הגופה לאחר המעשה והיא לא ידעה את נפשה מכעס וצער. בעקבות כך היא תבעה את חברת עלי שכלת על כך שלא ביררה עם שאר עמדותיהם של שאר הילדים באשר לשריפת הגופה ומשום שבניגוד להתחייבותם לשלוח את האפר בכד אטום הוא נשלח בשקית קרועה, כשחלקו התפזר עם הפתיחה והפיץ ריח קשה מנשוא (ת"א 11856-09-14). השופטת נאוה ברוורמן קיבלה את טענותיה ופסקה כי החברה תפצה את שני האחים בכמאתיים אלף שקלים: את הבת התובעת ב-110 אלף שקלים בגין פגיעה באוטונומיה שלה כבתו של המנוח ובגין רכיב נזק לא ממוני בהקשר לשליחת האפר.

את אחיה שהזמין את השריפה תפצה החברה ב-35 אלף שקלים וכן תשיב לו את התשלום על שירותיה בסך 16,500 שקל. כמו כן החברה תישא בהוצאות המשפט ושכר עורכי דין בסך של 35 אלף שקלים.

כיצד ניתן לממש את הרצון לשריפת גופה?

כאמור, הדרך הישרה והפשוטה ביותר היא להביע את הרצון ולנמקו בצוואה חוקית, מומלץ בפני נוטריון ולהפקידה ברשום הירושות.

נוטריון הוא למעשה עורך דין בכיר ובעל ותק של לפחות 10 שנים. עליו להיות מוסמך על ידי ועדת הנוטריונים ולהיות בעל רישיון תקף. צוואה שנעשתה בפני נוטריון מגדילה את סיכויה להיות קבילה ומקשה את הדרך של מתנגדי קיום הצוואה להצליח בכל הליך משפטי. חשיבות התוקף המשפטי הגבוהה שמעניקה צוואה נוטריונית היא בסיכוי הגבוהה שהצוואה אכן תכובד בבוא העת והקושי המשפטי לבטלה.

חוק הירושה מאפשר לאדם להביע את רצונו גם שאינו קשור לחלוקת רכושו. למשל, מה יעשה עם גופתו ובכלל זה שריפתה. עם זאת, אין אפשרות להבטיח שהדבר ימומש, אם למשל הקבורה תתבצע בטרם הצוואה תימצא או תיקרא ובפרט אם יש אינטרס לכך בידי מי מבני המשפחה המתנגד להליך.

לשם כך יש למצוא אדם אמין או עורך דין שיהיה אמון על ביצוע הצוואה וגם יקבל עדכון על לכתו של אותו אדם לעולמו.

רצוי גם למסמך מבחינה רפואית את מצבו של המצווה ולצרף זאת לצוואה. זאת על מנת להוכיח כי המוריש היה בעל רצון חופשי, הבין את משמעות בקשתו, היה צלול בדעתו ולא היה נתון ללחצים חיצוניים כאלה ואחרים.

בפרט, אם האדם היה מאושפז, מרותק למיטה או מתקשה להתנייד בעת עריכת הצוואה יש להוסיף תעודה רפואית בנוסח ובתאריך המתאים של יום חתימת הצוואה.

במידה וברצונכם לוודא כי גופתכם תישרף לאחר מותכם, או במידה ונתקלת בסכסוך בעד או כנגד שריפת גופה של קרוב משפחה מומלץ לפנות לייעוץ משפטי מתאים בהקדם. משרדנו מתמחה בדיני צוואה, ירושה וקבורה וישמח להעניק לכם מגוון שירותים משפטיים בנושא התנגדויות לשריפת גופה או הדיפתם, הסדרת צוואה, מסמכים רפואיים ואיש אמון אשר יבצע את רצונכם לאחר מותכם.

נשמח לייעץ לכם ולענות על כל שאלה, דרך עורכי דין מומחים ומנוסים שיהיו זמינים עבורכם.