גניבת זרע לא מוזכרת בחוק הפלילי בישראל אך ניתן לייחס אותה לתחושה של גבר שאישה כלשהי הרתה שלא מידיעתו או מרצונו ועל כן למעשה הכריחה אותו להיות אב, בלי הסכמה מוקדמת שלו לכך. על פי החוק בארץ האישה היא בעלת השליטה המוחלטת האם להמשיך את ההיריון או לא, ומה ברצונה לעשות בהמשך עם הילד.

לדוגמה, יחסים שקוימו בין גבר צעיר בשנות העשרים לחייו לאישה על רקע מיני ללא רצון לקשר ממוסד או הבאת ילדים. האישה מבטיחה לגבר כי היא משתמשת באמצעי מניעה אך במהלך היחסים האישה נכנסת להריון ומחליטה להמשיך אותו. נולדים לה תאומים, היא אינה מעוניינת לגור עם הגבר איתו קיימה את היחסים שהוא למעשה האב לילדיהם, ולא רק שהוא לא זוכה לגדלם, הוא מחויב בכלכלתה ובתשלום מזונות לילדיו שלא יגדל, וכל זאת מבלי שרצה להביא ילדים לעולם עם אישה זו כלל. לדבר זה השלחה דרמתית על חייו של הגבר.

גניבת זרע מזונות

כאמור, לאחר שבישרה האישה לגבר כי הוא עתיד להיות אבא הוא אינו יכול, בשום צורה שהיא לחייב את האישה להפלה. אם תבחר להמשיך את ההיריון וללדת הוא עתיד לשאת באחריות, כולל מזונות לילדיו.

בשלב הבא, צפויה האישה לדרוש בדיקת רקמות לאבא ולילד שנולד, על מנת להוכיח כי הוא האב המדובר ועל כן לחייבו במזונות.

על פי תיקון חוק מידע גנטי תשס"א 2000 שבוצע ב-2008 (תיקון מספר 3) זכותו של קטין לדעת מי אביו או לקבל ממנו סעד היא השיקול המרכזי העומד לנגד בית המשפט.  לפיכך, במידה והאב יסרב בית המשפט עשוי לחייבו ואם לא יבצע זאת מדובר בביזיון בית משפט שהתוצאה שלו היא קנס או מאסר. לא ניתן לחייב את הגבר בביצוע הבדיקה, אך בית המשפט יוכל ללמוד מסירובו של הגבר בצירוף הוכחה קלה מצד האישה כי מדובר בסבירות רבה באב ויפסוק לחובתו מזונות. עובדה זו מלמדת שלא ניתן לחמוק מתשלום מזונות על ידי סירוב לביצוע בדיקת רקמות.

הדברים לא תמיד מקבילים כשמדובר במצב הפוך – אזי, רצון אב להכרה באבהותו ודרישה לראות את בנו באמצעות זמני שהות.

כך למשל פסק בית משפט לענייני משפחה בירושלים באוגוסט 2019 כאשר סירב לבקשת גבר מוסלמי לבצע בדיקת רקמות לאם יהודיה שקיימה עימו יחסים וככל הנראה הרתה לו (תמ"ש 50002-07-11). האב, ריצה מספר עונשי במאסר בגין אלימות כלפי האם וזו אף שהתה במקלט לנשים מוכות. הוא ביקש שאבהותו תוכר באופן רשמי, שיותר לו לבקר ולראות את בנו בזמנים שיקבע בית המשפט ודרש לשם כך לחייב את האם בבדיקת רקמות לילד. האם מצידה דרשה מבית המשפט להוציא כנגדו צו הגנה בטענה כי הוא מסכן אותה ואת בנה. בהחלטתו כתב השופט שלמה אלבז כי "עקרן טובת הילד נחשב עיקרון על בענייני קטינים במשפט הישראלי…  אל מול חששות העו"ס וב"כ היועמ"ש מפני הליך שכזה, כאשר יש לייחס משקל לרצונו (של הקטין)… ראית עדיפות בולטת ומשמעותית שלא לבצע את הבדיקה בעת הזאת". השופט הותיר לאב להגיש בקשה לבדיקת אבהות מחדש לאחר 3 שנים. 

במידה והאישה נשואה וביצעה יחסים מין עם גבר אחר מחוץ לנישואים, בתי המשפט לא נוהגים לחייב בביצוע בדיקת רקמות. ההלכה מניחה כי אישה נשואה שהרתה, הרתה לגבר עימו היא נשואה. זאת על מנת לא ליצור ילדים ממזרים, שעשויים להיפגע מכך בהשלכות מרחיקות לכת, בעיקר אם הם גדלים באוכלוסייה דתית.

כך פסק בית משפט העליון בינואר 1994 כאשר נדונה שאלת בדיקת אבהות לילדה שהיה קיים לגביה חשד לממזרות. בעקבות חשד זה סירבה הילדה והאם לבצע את הבדיקה (ע"א 1354/92). בפסק הדין קבע המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט מנחם אלון, שלא ניתן להסיק מסירוב הקטינה מסקנה לרעתה, זאת בניגוד להלכה שנקבעה בנוגע לסירוב האב לביצוע הבדיקה. עוד קבע השופט כי הסירוב יקבע על ידי בית המשפט בהתאם לשיקולי טובת הקטין: "בית משפט אינו מוסמך אפוא לכפות ביצועה של בדיקת רקמות בקטינה או לצוות על ביצוע בדיקה כאמור, בניגוד לרצונה של הקטינה. רצון זה יקבע על ידי ביתה משפט – שהוא אביהם של הקטינים – לפי טובתה של הקטינה ולפי טובה זו בלבד. טובת הקטינה בעניינו ברורה, כמפורט ומבואר היטב ובדבירנו לעיל, והיא – שלא תיערך בה בדיקת רקמות".

עוד חשוב לדעת, כי כל הסכם שנחתם בין הגבר לאישה בו האישה פוטרת את הגבר ממחויבות לילד לא יהיה תקף. פסיקות בתי המשפט לדורותיהם קבעו כי הסכמים כאלה שנערכו בין ההורים אינם מחייבים את ילדיהם משום שהם נוגדים את טובתם. הילדים יכולים להגיש תביעה עצמאית (באמצעות האם או מבוגר אחר) לקבל מזונות מבלי להתחשב בהסכם שנחתם, על כן הוא חסר ערך גם אם ישנו.

נכסי צאן ברזל

גניבת זרע מה עושים?

ישנן נשים אשר להוטות כל כך להיות אימהות עד שהן עשויות להונות גברים שאינם מעוניינים בכך וחושבים כי טיב היחסים בניהם מיני ותו לא. לאחר מכן, הגבר החסר אונים מחויב לדאוג לילדיו שלא הייתה לו כל כוונה לגדלם. בעניין זה חשוב לציין כי לא ניתן להגיש תביעות על גניבת זרע בין זוגות נשואים, אלא במקרים נדירים (ראה בהמשך). בתי המשפט לוקחים בחשבון שיחסי מין בין בני הזוג מהווים את אחד היסודות לנישואים ובוודאי שהסכמה לכך. אי נכונות של אחד מבני הזוג להביא ילדים לעולם אף יכולה לשמש עילה לגירושין.

כך למשל כתב נשיא בית המשפט העליון דאז, מאיר שמגר בפסק דין שניתן באוגוסט 1994 (ע"א 5942/92): "גבר המקיים יחסי מין צריך להיות ער לכך כי בעשותו כן הוא נוטל על עצמו אחריות לכל התפתחות היכולה לנבוע בדרך הטבע מקיום היחסים. רצונו או אי-רצונו בהולדת ילד אינם רלוונטיים, כי אין לאדם שליטה אבסולוטית באפשרויות הביולוגיות היכולות לנבוע מקיום יחסי המין".

גניבת זרע תביעה

במקרים רבים מוגשות תביעות בין ידועים בציבור. זאת משום שהכלל שהוסבר כאן אינו חל עליהם בהיותם אינם נשואים וניתן להתווכח אם הייתה כוונה או לא להיכנס להריון ואם מדובר בהונאה או תרמית. במקרים כאלה ואחרים, הגבר יכול לנקוט בשני הליכים, במידה ושוכנע כי האישה גנבה את זרעו:

תביעה נזיקית: זאת אם יוכיח כי הוצג לו מצג שווא שמשום כך הסכים לקיים יחסי מין, זאת אומרת הוכחת תרמית. למשל, אם נאמר לו שהאישה משתמשת באמצעי מניעה.

תביעה חוזית: כל דין ודברים בין שני צדדים, גם אם נערך בעל פה והייתה בו הסכמה הוא למעשה סוג של חוזה. אם יצליח הגבר להוכיח כי המשא ומתן בוצע שלא בתום לב והאישה פיתתה אותו מבלי שידע את כוונותיה האמיתיות על מנת להיכנס בהיריון, ניתן להגיש תביעה זו.

התביעות מוגשות לבתי משפט לענייני משפחה, בדרך כלל כתביעות נגדיות על קבלת מזונות. אלא שהמדיניות הנוכחית מקשה מאוד על קבלת תביעות אלו נכון לעכשיו. בתי המשפט לא נוהגים שלו לקבל תביעות אלו, משום שאם האישה תצטרך להחזיר את מזונות ילדה לבעל, מי שיפגע מכך יהיה הילד. הרציונאל שמאחורי זה היא ראיית טובת הילד כדבר ראשון. לכן בכל מקרה כמעט יפסקו מזונות כלשהם.

מטבעה הדברים, יחסי מין נעשים באזורים פרטיים ומוצנעים ועל כן יתקשה הגבר להוכיח כי אכן מדובר בהונאה. אך גם אם יצליח בצורה כלשהי לעשות זאת וגם אם האישה תודה בכך, הנורמה המשפטית הנהוגה בארץ היא כי גבר המקיים יחסי מין נושא באחריות לתוצאותיו וגניבת זרע, ככל שתוכח, אינה פוטרת אותו מסעד שיש להעניק לילדים. עם זאת במקרים נדירים, בתי המשפט עשויים לחייב במזונות לצד קבלת תביעה נזיקית או חוזית.

כך למשל פסק בית משפט לענייני משפחה בירושלים באפריל 2013 כשקיבל תביעה נזיקית של אב שנתן את זרעו לאשתו לשעבר על מנת שתהרה בהפריה תוך רחמית (תמ"ש 24281/06). במקום זאת, היא השתמשה בזרעו להפריה חוץ גופית של ביצית שקיבלה מתורמת. האב שחויב במזונותיה תבע פיצוי בטענה לגניבת זרע.

בהחלטתו כת ב השופט נמרוד פלקס כי "התנהגות האישה מהווה הן עוולה נזיקית, של תרמית ורשלנות והן הפרת חובת תום הלב וההגינות החלה עליה, מכח היחסים המשפחתיים ששררו בינה לבין האיש… על האישה לשפות את האיש בגין כל סכום, אותו הוא ישלם לה עבור מזונות הקטינה, ובנוסף על האישה לשלם לאיש פיצוי בסך 100,000 ש"ח. הסכומים האמורים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, כאשר מועד פירעונם יהיה עם בגירת הקטינה, או סיום לימודיה התיכוניים, לפי המאוחר".

סוגית גניבת זרע היא סוגיה כבדת משקל ונחשבת למסובכת מאוד מבחינה משפטית. הדבר נכון במקרים שהאישה תובעת בשם הילד מזונות וגם במקרים בהם האב תובע בגין גניבת זרע. במשרד כהן דקר פקס ברוש, תיפגשו עורכי דין מומחים לדיני משפחה, דיני מזונות וגניבת זרע בעלי ניסיון של עשרות שנים בתחום שישמחו לייעץ, להיפגש ולענות על כל שאלה.