ישנם מקרים, לא רבים, אשר בהם בוחר יורש להסתלק מחלקו בירושה, והדבר יכול לנבוע ממספר רב של סיבות, ביניהן יכולים להיות תנאים בצוואה שהוא אינו מעוניין לקיימם, היבטים מיסויים או עניינים אישיים – רגשיים כאלה ואחרים.

הסתלקות מירושה הינה פעולה הרלוונטית לחוק הירושה והיא מוצאת מקומה בסעיף 6 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965, המכיל מספר תתי-סעיפים, בהם נעסוק לאורכו של מאמר זה במטרה להבין את הפרוצדורה, על רבדיה השונים.

ההסתלקות מהירושה יכולה להיות הסתלקות כללית או הסתלקות ספציפית; כאשר מדובר בהסתלקות כללית – זהו המקרה שבו היורש המסתלק לא בוחר למי יגיע חלקו מהעיזבון, ואז החלק בעיזבון ממנו הוא הסתלק – מתווסף לחלקם של שאר היורשים באופן שוויוני. בהסתלקות ספציפית – היורש למעשה מוותר על חלקו בירושה לטובתו של אדם מסוים, אשר יכול להיות אך אחד מאלה – בן הזוג, הילד או אחיו של המנוח.

סעיף 6 (א) לחוק הירושה קובע כי "לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העזבון רשאי יורש, בהודעה בכתב לרשם לעניני ירושה, או לבית המשפט כאשר הענין הועבר אליו לפי סעיף 67א, להסתלק מחלקו בעזבון, כולו או מקצתו, או ממנה שהוא זכאי לה על פי צוואה, כולה או מקצתה".

אנו יכולים לראות מן הסעיף כי אכן קיימת בחוק הירושה פרוצדורה שבה יורש יכול לבחור להסתלק מחלקו בעיזבון המנוח, באופן מלא או חלקי. זהו בעצם תהליך שמאפשר למי שעתיד לרשת מעיזבונו של המנוח – לבחור להימנע מעשות כן, יהיו שיקוליו אשר יהיו.

נשים לב, כי הדבר מתאפשר בתנאי שטרם חולק העיזבון, שכן לאחר מכן מצב הדברים משתנה ונהיה מורכב יותר, ואין ביכולתו של היורש לוותר על חלקו במהלך פשוט כמו זה.  כלומר: פרק הזמן הרלוונטי לפעולה זו, של הסתלקות מן העיזבון, הינו מרגע מותו של המוריש, ועד למועד חלוקתו של עזבונו.

סעיף 6 (ב) לחוק הירושה מגדיר את השלכותיה של ההסתלקות, באומרו: "מי שהסתלק מחלקו בעזבון, רואים אותו במידה שהסתלק כאילו לא היה יורש מלכתחילה; אין הסתלקות לטובת אדם אחר, אלא לטובת בן-זוגו, ילדו או אחיו של המוריש".

משמעות הסעיף הינה ברורה – מי שבחר להסתלק מחלקו בעיזבון – רואים אותו כאילו שלא היה זכאי לרכוש עליו וויתר מלכתחילה.

עם זאת – לבית המשפט שמורה האפשרות לבטל את ההסתלקות, אם שוכנע כי בוצעה מטעמים פסולים ובחוסר תום לב, למשל כדי להימנע מתשלום חובות לנושים אחרים ועוד…

סעיף 6 (ג) לחוק קובע מהי זכות ההסתלקות העומדת לקטין ולפסול דין, וקובע כי "הסתלקות של קטין ושל מי שהוכרז פסול-דין טעונה אישור בית המשפט".

נראה על פניו כי הסעיף מגביל את חופש פעולתם של מי מהיורשים, קטין או פסול דין, הרוצים להסתלק מחלקם בעיזבון במלואו / בחלקו, אך למעשה הוא מותיר את שיקול הדעת בנידון בידיו של בית המשפט, אשר יכריע בשאלה אם יש לכבד את רצונו של המבקש להסתלק, תוך שיבחן הוא מהם מניעיו, ומהן הנסיבות אשר הניעו אותו לקבל החלטתו זו.

סעיף 6 (ד) לחוק הירושה קובע חד-משמעית כי הסתלקות על תנאי הינה בטלה מעיקרה. הסיבה לכך הינה הוודאות והעקביות שחלוקת הרכוש דורשת, כמו גם העובדה שמי שבחר להסתלק מחלקו בעיזבון – רואים בו כמי שמעולם לא היה זכאי לו. מכאן ברור כי לא יוכל הוא להתנות את הסתלקותו.

ההסתלקות מן העיזבון נכנסת לתוקף עם הפקדתו של תצהיר הסתלקות, ולא ניתן לחזור ממנה לאחר שמבוצעת, אלא במקרים חריגים במיוחד, אשר לגביהם יוכיח המסתלק, כי נכפתה עליו הסתלקותו, או כי נעשק, רומה, נוצל, או שעשה זאת שלא מרצונו החופשי. כאמור בית המשפט יבטל גם הסתלקות מצוואה במקרים שבהם ישתכנע כי ההסתלקות בוצעה בחוסר תום לב מצד היורש, שנועד להימנע מתשלום חובות כאלה ואחרים אותם חב לנושים פרטיים, ללא תלות בזהותם.

ועדיין – חשוב לזכור – מדובר במהלך קשה במיוחד, לבטל את הסתלקותו של יורש מחלקו בעיזבון, ועל כן מומלץ מאוד לקבל את ההחלטה בעניין ההסתלקות רק לאחר שנשקלו כלל מרכיביה של ההחלטה הזו, שכאמור איננה פשוטה כלל ועיקר.

הסתלקות מירושה בתמורה – מקרה ספציפי בו יש לדון הוא מקרה שבו מוצע ליורש על ידי יורש אחר לקבל תמורה כלשהי עבור הסתלקותו מחלקו בעיזבון. לעניין זה יש לציין כי התמורה אותה קיבל עבור הסתלקותו – הינה תמורה החייבת במס הכנסה.

משרדנו מתמחה בתחום הצוואות והירושות וישמח לעמוד לשירותכם