סעיף 49 לחוק הירושה מטפל בהתנהלות המשפטית הייחודית במקרה שבו היורש נפטר לפני המוריש. אדם אשר מכין צוואה בחייו מקווה תמיד שלא יקרו אסונות שבהם היורש ילך לעולמו לפני המוריש, אלא שהדברים יקרו בדרך הנורמטיבית, שבה ההורים הולכים לעולמם לפני הילדים.

כאשר הדברים מתהפכים זהו שברון לב ענקי ולהורים קשה להתמודד עם המצב החדש, שיוצר גם התנהלות שונה בנושא הצוואה שהוכנה מבעוד מועד.

“זוכה על פי צוואה שמת לפני המצווה, ולא קבע המצווה אדם אחר שיזכה במקומו – אם בשעת מות המצווה נשארו צאצאים של אותו זוכה, יזכו הם לפי כללי החלוקה שבירושה על פי דין; בכל מקרה אחר הוראת הצוואה לטובת אותו זוכה מתבטלת”.

הכנה של צוואה

מטרת הכנת הצוואה היא לעשות סדר בכל נושא הרכוש והממון שצבר האדם בחייו. בצוואה האדם מפרט את ההון הקיים בפאן הממוני ובפאן הרכושי ואת שיטת החלוקה שאותה הוא מבקש שיבצעו לאחר מותו. ברוב המקרים שיטת החלוקה היא מחצית ראשונה אשר נמסרת לבן הזוג או לבת הזוג אם הם עודם בחיים והמחצית השנייה מתחלקת באופן שווה בין הילדים.

אם בן הזוג או בת הזוג אינם בחיים, מלוא כספי הירושה והנכסים מתחלקים באופן שווה בין הילדים.

יש צוואות שבהן דרך החלוקה היא שונה ומכין הצוואה מעוניין שהחלוקה בין הילדים לא תהיה שווה וזאת משיקולים אישיים שלו. כמו לדוגמה ששני ילדים יקבלו את מלוא הירושה וילד נוסף לא יקבל דבר או לחלופין מבין שלושה ילדים, אחד מהם יקבל נתח גדול בהרבה מהאחרים.

כל הנושאים הללו הם שיקולים אישיים ומשפחתיים שבאים לידי ביטוי בצוואה הרגילה או בצוואה ההדדית אם מדובר בבני זוג שמכינים זאת יחד.

קיום צוואה לאור העובדה שהיורש נפטר לפני המוריש

אם קרה מקרה עצוב במשפחה והיורש היחיד או אחד היורשים הלך לעולמו בעוד המוריש עדיין חי, כל החלק בירושה שהיה אמור לקבל יורש זה מועבר לצאצאיו קרי בת הזוג שלו וילדיו. במקרה זה בת הזוג והצאצאים שהם נכדיו של המוריש, נכנסים לנעליים של אביהם ז"ל והם אלו שאמורים לקבל את הנתח של אביהם בירושה.

אם ליורש שנפטר אין בת זוג ואין צאצאים, הרי שחלק זה של הצוואה מבוטל לאור נתון זה. הסיבה לכך היא שהמוריש התכוון להעניק חלק מהירושה לבן זה או לחלופין לצאצאיו. אך לאור העובדה שהבן נפטר ואין לו צאצאים, יש לכבד את רצונו של כותב הצוואה ולכן חלק ספציפי זה בלבד של הצוואה הוא מבוטל על פי סעיף 49 לחוק הירושה אשר עוסק במקרים שבהם היורש נפטר לפני המוריש.

סוגיות משפטיות בנושא קיום הצוואה לאור פטירתו של אחד היורשים

דיונים משפטיים רבים התקיימו בתיקים שונים בבתי המשפט לענייני משפחה בישראל על סוגיה מורכבת זו והיו לכך החלטות ייחודיות בהתאם למקרים הספציפיים.

בסיס החשיבה אשר מתווה את הדרך של השופטים הוא שהמוריש לא ציווה חלק זה של הצוואה לבן שהלך לעולמו בטרם עת ולא לאדם אחר ולכן ברוב המקרים הממון יחולק בין שאר היורשים. כלומר אם לדוגמה לאדם מסוים היו שלושה ילדים, הכוונה בצוואה הייתה להעניק לכל אחד מהם שליש מהירושה, אך אם אחד מהם הלך לעולמו בטרם עת, הירושה תחולק בין שני האחים האחרים כיוון שלאח שנפטר לא היו צאצאים.

 

 

דוגמאות לדיונים משפטיים בסוגיה זו

ת"ע (משפחה ת"א) 102252-09 אקי"ם אגודה לאומית לקידום מפגרים נ' האפוטרופוס הכללי.

במקרה ייחודי זה המורישה הכינה צוואה ועל פיה היא הורישה את כל הירושה לביתה היחידה שהייתה חסויה ולכן היה לה גם אפוטרופוס. הכוונה של האם הייתה להבטיח את שלומה של הבת לאחר מותה של האם ולכן נרשם בצוואה שהבת תקבל את מלוא הירושה. עוד נרשם בירושה שלאחר מותה של האם, אגודת אקי"ם תדאג לבת ולאחר מותה של הבת, האגודה תקבל את הירושה שתישאר. אך באופן לא צפוי בת יחידה זו נפטרה בטרם בעת ולאחר מכן נפטרה גם האם.

בעקבות המקרה המצער הגישה אגודת אקי"ם תביעה להעברת כל הירושה של המורישה לטובת אגודה זו, כיוון שאגודה מופיעה בצוואה.

לאור העובדה שלמורישה אין ילדים נוספים, קרובי המשפחה מהמעגל השני התנגדו להעברת הממון והרכוש לאגודת אקי"ם כיוון שלטענתם לא זו הייתה כוונתה של האם המורישה וזאת על פי דין.

בית המשפט שקל את הנושא בכובד ראש והשופט טען שעל פי סעיף 54 לחוק הירושה:

"העיקרון היסודי החולש על פירוש צוואות לפי סעיף 54 לחוק הירושה הוא קיום רצונו של המצווה. עם זאת, יש לזכור כי “זהירות יתר נדרשת כאשר מפרשים צוואה, וזאת משום שאין אפשרות לברר מפי המצווה את כוונתו האמיתית” (דברי השופט טל בפסק-דין אוברזונסקי).

כדי לקיים את הצוואה כמות שהיא אמורים היו להתבצע שני שלבים. השלב הראשון הוא שהבת תקבל את מלוא הירושה לאחר מותה של האם והשלב השני הוא שהאגודה תקבל את הירושה לאחר שהבת תלך לעולמה. בפועל במקרה יוצא דופן זה, המציאות הייתה הפוכה ומכיוון שהבת נפטרה לפני האימא, השלב הראשון לא התקיים ולכן אין זה חוקי לקיים את השלב השני בלבד.

במקרה זה המנגנון שאמור להתקיים הוא "יורש אחרי יורש" ולא "יורש במקום יורש" ולכן הצוואה מבוטלת ואין לה תוקף חוקי. לאור זאת יכולים בני המשפחה יכולים לתבוע את הירושה ואכן ניתן במקרה זה צו ירושה.

ת"ע (משפחה ת"א) 43073-01-12 י.ש. נ' י.ק.

מקרה יוצא דופן זה מתייחס לצוואה של הורים שהיו להם עשרה ילדים. הם חתמו על צוואה הדדית שעל פיה הירושה תחולק באופן שווה ל – 7 מילדיהם בלבד ולא לכל ה – 10, משיקולים אישיים ומשפחתיים שלהם.

רצה הגורל ואחת הבנות מתוך שבעת הילדים שהיו רשומים בצוואה, נפטרה בטרם עת. לאחר ששני ההורים נפטרו גם הם, הגישה אחת הבנות ששמה לא היה כלול בצוואה ההדדית התנגדות לבית המשפט לענייני משפחה כנגד קיומה של הצוואה שהשאיר האב המנוח בלבד, היא לא הגישה התנגדות לקיומה של צוואת האם המנוחה.

הנושא המהותי לאחר פטירת הבת היה כיצד יחולק החלק היחסי בירושה שהיה אמור לעבור לבת שנפטרה. אם הוא יחולק על פי הדין בחלוקה שווה לתשעת הילדים האחרים כאשר שלוש הבנות שנושלו מהירושה ולא כלולות בעיזבון, נכללות בתוך ספירת תשעת הילדים, או לחלופין אם הירושה תחולק רק לששת הילדים שנותרו מתוך אלו ששמם נרשם בצוואה ההדדית.

בית המשפט קבע כי רצונו של המצווה הוא בראש סולם העדיפויות ומכיוון שהן האב והן האם בצוואה ההדדית שעליה הם חתמו, הם קבעו כי רק שבעה ילדים מתוך עשרת ילדיהם יקבלו כספים, הייתה לכך כפי הנראה סיבה מוצדקת על פי תפיסת העולם שלהם.

מכיוון שהבת התנגדה לקיום צוואתו של האב המנוח, אך לא התנגדה לקיום צוואתה של האם המנוחה, הרי שמתוקף צוואת האם, ששת הילדים שהיו רשומים בצוואה, יקבלו את חלקם בירושה שווה בשווה.

 

לגבי צוואתו של האב המנוח התקיים דיון משפטי לגבי ההתנגדות. ההחלטה של השופט הייתה שאם ההתנגדות תידחה, הרי שאפשר יהיה לקיים גם את הכתוב בצוואה של האב המנוח וכך כל אחד מששת הילדים הרשומים בצוואה זו יקבל שישית מתוך העיזבון, שהוא כלל הממון והרכוש שהיה לבני הזוג בחייהם.

 

משרדנו מתמחה בדיני משפחה ככלל ודיני ירושה בפרט וישמח לעמוד לשירותכם.