במדינת ישראל הזכות לרשת את המוריש קבועה בחוק הירושה, תשכ"ה-, 1965.  חוק הירושה קובע שני מנגנונים אשר באמצעותם ניתן לרשת את המוריש, כאשר ברירת המחדל היא ירושה על פי דין, כלומר באין כל הוראה אחרת של המוריש תתבצע חלוקת ירושה על פי דין.  

המשמעות היא שכאשר אין כל הוראה אחרת של המנוח כלומר צוואה, יחולו כללי ברירת המחדל של דיני הירושה, וחלוקת הירושה תתבצע ליורשים על פי דין בהתאם לסעיף 2 לחוק הירושה.

המנגנון הנוסף של הורשה אשר קבוע גם הוא בסעיף 2 לחוק הירושה הינו הורשה על דרך של עריכת צוואה על ידי המוריש טרם פטירתו. זאת משום שאומץ בדין הישראלי חופש הציווי כעקרון יסוד, ולכן הוראות הצוואה גוברים על כללי ברירת המחדל שהם כאמור ירושה על פי דין.

חשוב להבין כי המשמעות בפניה לברירת המחדל בירושה על פי דין היא לא רק במקרים בהם המוריש לא הותיר אחריו צוואה כלומר ירושה ללא צוואה, אלה גם במקרים בהם המוריש הותיר אחריו צוואה אך זו האחרונה אינה תקפה או כשירה, או שחלקים בה אינה תקפים או כשירים. גם במקרה כזה נפנה לכללי ברירת המחדל של דיני הירושה וחלוקת הירושה תתבצע על פי הדין.

 

יורשים על פי דין, מי הם?

כאשר מחלקים את העיזבון בירושה על פי דין, יש להבין מי הם הכשרים לרשת לאחר מות המוריש.
סעיף 3(א) לחוק הירושה קובע כי כל קרוב משפחה שהיה בחיים ערב מות המוריש רשאי וכשר לרשת אותו. זאת לרבות תינוקות ופגים בני יומם אשר נפטרו זמן קצר בסמוך ולאחר מות המוריש. החוק מגדיר סדרי עדיפויות ליורשים על פי מעגלי קרבת הדם שלהם.
יחד עם זאת, גם עוברים כשרים לרשת את המוריש על פי כללי החלוקה על פי דין זאת בתנאי שנולדו בתוך 300 ימים מיום פטירתו של המוריש. כלומר תינוקות אשר נולדו בעשרת החודשים שלאחר מות המוריש כשרים לרשת את המוריש, זאת בתנאי שלא הוכח כי ההתעברות הייתה לאחר מות המוריש. חשוב לדייק ולציין כי לא רק צאצאי המוריש כשרים לרשת אותו אם נולדו בעשרת החודשים שלאחר מותו, אלא כל יורשי המוריש הפוטנציאלים כשרים לרשת אותו אם נולדו בעשרת החודשים שלאחר מותו. כך שבמידה ולמוריש נולדה אחות לאחר מותו בתוך 300 הימים, וההתעברות התקיימה בטרם מותו, כשרה האחות לרשת את המוריש בהתאם לכללי הירושה על פי דין.

במצב בו אחד מהיורשים פסול מלרשת את המוריש, בין אם הורשע בגרם או ניסיון לגרום למות המוריש, ובין אם הורשע בהעלמת צוואה או זיופה, וכאשר מדובר במצב בו הירושה מתחלקת על פי דין, חלקו של היורש הפסול מתווסף לחלקם של שאר היורשים על פי דין בהתאם ליחס חלקיהם בירושה, זאת משום שבאין כל קביעה אחרת, בעת פסילת יורש, חוזרים לכללי "ברירת המחדל" של ירושה על פי דין, ולכן חלקו של היורש הפסול יעבור ליורשים על פי דין הכשרים לרשת.

 

ירושה על פי מעגלי קירבה

כאשר נעשית פניה לכללי ברירת המחדל בירושה על פי דין יש להבחין בין שלושה מעגלי קרבה של יורשים אשר כשרים לרשת את המוריש. לשיטת מעגלי הקרבה שני עקרונות מרכזיים המסייעים להבין ולמפות את היורשים. העיקרון הראשון הוא שמעגל קרבה קרוב קודם למעגל קרבה רחוק, והעיקרון השני הוא כי בתוך כל מעגל קרבה אדם קודם לצאצאיו.
במעגל הראשון נמצאים בן או בת הזוג של המוריש, וילדי המוריש וצאצאיהם. כלומר המכנה המשותף לכל היורשים המצויים במעגל ההורשה הראשון בירושה על פי דין הוא שכל היורשים מהווים משפחה גרעינית אחת.
כאשר אין אף יורש במעגל הראשון כלומר בעת מותו של המוריש היה המוריש ערירי ללא בת זוג (גם לא ידועה בציבור) ולא ילדים וצאצאיהם יש לפנות למעגל ההורשה השני.
בירושה על פי דין במעגל ההורשה השני מצויים הורי המוריש וצאצאיהם כלומר אביו ואימו של המוריש אם עדיין נמצאים בין החיים, ואם לאו אזי ההורשה עוברת לצאצאיהם כלומר לאחיו ואחיותיו של המוריש וצאצאיהם כלומר אחייני המוריש וצאצאיהם.
כאשר גם במעגל ההורשה השני לא נמצא יורש, כלומר במות המוריש היה המוריש בן יחיד וערירי ללא בת זוג, ללא ילדים, ללא הורים, וללא אחים, יש לפנות למעגל ההורשה השלישי.
בירושה על פי דין במעגל ההורשה השלישי מצויים הורי הוריו של המוריש כלומר סבו וסבתו של המוריש אם עודם בחיים, ואם אינם נמצאים בין החיים אזי ההורשה עוברת לצאצאיהם כלומר דודיו של המוריש וצאצאיהם הלא הם בני דודיו של המוריש.
כאשר לא נמצא שום יורש בשלושת מעגלי הקרבה למוריש, וחלוקת הירושה הינה לפי הדין, מי שתירש את המוריש במקרה כזה תהה מדינת ישראל.

 

ידועים בציבור

סעיף 55 לחוק הירושה השווה את מעמדם של ידועים בציבור למעמדם של זוגות נשואים. סעיף 55 קבע כי ידועים בציבור כשרים לרשת האחד את השני, וזכויות הירושה על פי דין אשר מוקנות לבני זוג נשואים יחולו גם על זוגות הידועים בציבור כאשר מתקיימים מספר תנאים מצטברים. התנאי הראשון הוא כי המוריש והידוע בציבור חיים חיי משפחה במשק בית משותף. התנאי השני הוא כי המוריש והידוע בציבור אינם נשואים זה לזה. והתנאי השלישי והאחרון הוא כי המוריש והידוע בציבור אינם נשואים לאדם אחר בשעת מותו של המוריש. בהתקיים שלושת התנאים המצטברים ניתן להכיר להחיל על המוריש הידוע בציבור את כללי ברירת המחדל של ירושה על פי דין, ויראו אותו כאילו קבע להוריש לידוע בציבור את שהיה מקבל בירושה על פי דין לו היו נשואים האחד לשני. חשוב לציין כי לשון החוק מתייחסת ל"איש ואישה" אולם בפסיקות מתקדמות יותר התקיימה האפשרות להחיל את סעיף 55 לחוק הירושה על בני זוג מאותו המין אשר לא יכולים להינשא כדת משה וישראל.

יתרה מכך, כאשר פונים לכללי הירושה על פי דין, סעיף 11(א) לחוק הירושה קובע את סוג הרכוש הבלעדי המגיע לבן הזוג בעת מות המוריש. בן הזוג יורש אוטומטית את המטלטלין השייכים למשק הבית המשותף, לרבות מכונית נוסעים. סעיף 11(א) (2) לחוק הירושה קובע ומוסיף כי בעת שהייתה כלולה בעיזבון הירושה דירה אשר שימשה למגורי המוריש ובן הזוג, ירש בן הזוג את מלוא הזכויות בדירה, זאת בתנאי שהמוריש לא הותיר אחריו ילדים או הורים.

לסיום, ראוי וחשוב לציין כי היחידים אשר זכאים לרשת על פי דין 4 הורים ולא שנים, הם ילדים מאומצים, אשר כשרים לרשת על פי דין גם את הוריהם הביולוגים, וגם את הוריהם המאמצים.

 

הליך בקשת צו ירושה עשוי להיות מורכב, בעיקר אם הוא מגיע לפתחו של בית המשפט. במשרד כהן דקר פקס ברוש, תיפגשו עורכי דין מומחים לדיני הירושה, צוואה או הדין הזר בעלי בעלי ניסיון של עשרות שנים בתחום שישמחו לייעץ, להיפגש ולענות על כל שאלה.