משמורת ילדים
הנושא של משמורת ילדים (להלן: "משמורת") הוא רגיש ורחב מאוד, וכולל בתוכו מנעד רחב של תתי נושאים הקשורים להחזקתו וגידולו של הילד.
נושא המשמורת עולה כאשר ההורים אינם חיים יחדיו (בשל פרידה, גירושין הורות משותפת).
החוק העוסק בענייני משמורת הוא: "חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962" (להלן:"החוק").
סוגים שונים של משמורת ילדים
בהתאם לסעיף 14 לחוק, הוריו של קטין הם האפוטרופוסים הטבעיים שלו.
כאשר אנו עוסקים במשמורת, אנו צריכים לאבחן בין סוגי המשמורת השונים:
משמורת פיזית
המדובר בהחזקתו הפיזית של הקטין, מקום מגוריו וחייו. כאשר אחד ההורים מקבל "משמורת מלאה" על הקטין, ההורה השני יקבל "זמני שהות" (לשעבר: "הסדרי ראיה") עם הקטין.
כאשר מדובר ב"משמורת משותפת", הרי שהקטין נמצא אצל כל אחד מההורים פרקי זמן שווים/כמעט שווים, ואין צורך בזמני שהות.
לרוב, הסדר של משמורת משותפת נקבע בהסכם גירושין ולא בהחלטה שיפוטית. זאת, משום שבתי המשפט לא ממהרים לקבוע משמורת משותפת כאשר ההורים נמצאים במצב של 'מלחמה' והכפשות הדדיות. משמורת משותפת רלוונטית, כאשר, בין היתר, שני ההורים יכולים לנהל ביניהם תקשורת פתוחה ולהעניק לילדיהם המשותפים סביבה תומכת ואוהדת.
משמורת משפטית
גם כאשר הורה אחד קבל משמורת בלעדית על הקטין, אין זה אומר שהוא יקבל את ההחלטות החשובות והמכריעות הנוגעות לאופן גידולו של הקטין. החלטות מעין אלו, ההורים יצטרכו לקבל ביחד, כפי שנקבע בסעיף 15 לחוק:
"אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו".
ע"פ סעיף 17 לחוק, בהחלטות השונות שמקבלים ההורים לגבי הקטין, הם חייבים לנהוג לטובתו: "באפוטרופסותם לקטין חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין"
מי מוסמך להכריע בסוגיית משמורת ילדים?
הוריו של קטין רשאים בעת פרידה לערוך ביניהם הסכם, אשר יקבע את נושא המשמורת. סעיף 24 לחוק קובע, כי בית המשפט יאשר הסכם זה לאחר שנוכח שטובת הקטין עולה ממנו:
"היו הורי הקטין חיים בנפרד – בין שנישואיהם אוינו, הותרו או הופקעו בין שעדיין קיימים ובין שלא נישאו – רשאים הם להסכים ביניהם על מי מהם תהיה האפוטרופסות לקטין, כולה או מקצתה, מי מהם יחזיק בקטין, ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא עמו במגע; הסכם כזה טעון אישור בית המשפט והוא יאשרו לאחר שנוכח כי ההסכם הוא לטובת הקטין".
סעיף 25 לחוק קובע, כי אם ההורים לא הגיעו להסכם בנושא המשמורת, בית המשפט לענייני משפחה (להלן: "בית המשפט") או בית דין הדתי המוסמך (להלן: "בית הדין") הוא שיקבע בסוגיה זו:
"לא באו ההורים לידי הסכם או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין".
עיקרון העל במשמורת ילדים "טובת הילד"
עקרון "טובת הילד" הוא העיקרון החשוב ביותר שעל פיו תיקבע המשמורת. נשאלת השאלה, מהו עקרון טובת הילד וכיצד ניתן לדעת מה באמת טוב לו?
בבג"ץ מיכל דויד נ' בית הדין הרבני הגדול, נקבעו מספר עקרונות שיעזרו לנו להבין מהו המושג "טובת הילד":
- "הליבה של טובת הילד, הלוז של טובת הילד, היא זכותו של הילד כי תישמר בריאותו הגופנית והנפשית, כי יסופקו כראוי צרכיו הנפשיים, הגופניים והחומריים".
- "בזכותו של הילד אנו מדברים – בזכותו העצמאית – ולא בזכותם של הוריו או בזכותו של מאן דהוא המבקש לעשות לטובתו".
- " על בית המשפט להכריע בטובתו של הילד הספציפי העומד לפני בית-המשפט".
מכיוון שטובת הילד היא מושג כללי מאוד, מעורפל, תלוי ערכים והשקפות, הועלתה בפסק דין?) פלונים נ' אלמוני, גישה נוספת לעניין קביעת משמורת, גישת "זכויות הילד":
- "מושג "זכויות הילד" מורה לנו כי לילד נתונות זכויות. מושג "זכויות הילד" הוא בגדר פריסת סוכת ההגנה החוקתית על הילד. ביטוייה בהכרה בזכויותיו ובכך שמכלול הזכויות הוא גם ערובה להבטחת טובתו. על-כן, על-פי גישה זו, התפיסה בדבר זכויות הילד יכולה לשמש קנה מידה ראוי לפתרון סכסוכי משמורת, מאחר שהיא מגינה על הילד ועל טובתו הכללית בצורה טובה יותר מאשר עקרון טובת הילד".
כדי לדעת מה טובת הילד, רשאי בית המשפט/בית הדין, לשמוע ולהתחשב ברצון הקטין. ישנם מספר עקרונות בנושא כמפורט להלן:
- גיל המינימום לשמיעת הילד הוא 6
- ככל שהילד מבוגר יותר, יתחשבו ברצונו יותר
- שמיעת הילד לא תיעשה בנוכחות הוריו או נציגיהם
- בהכרעת בית המשפט/בית הדין, לא יפורטו דברי הקטין
חוות דעת של מומחים בסוגיית משמורת ילדים
כאשר בית המשפט או בית הדין דנים בנושא משמורת, הם בדרך כלל נעזרים במומחים שונים כגון: פסיכולוגים ועובדים סוציאליים. בבג"ץ דויד נ' בית הדין הרבני הגדול נקבע, כי רק במקרים נדירים וחריגים הכרעת בית המשפט/בית הדין תסתור את חוות דעת המומחים:
"רק לעיתים נדירות ובנסיבות יוצאות-דופן נמצא בית-משפט פוסק – בעניינים של בריאותו הנפשית והגופנית של ילד – בניגוד לחוות-דעת מומחים. יתר-על-כן, ומדוע ראה לדחות את המלצת המומחים. שונה, כמובן, הדין במקום שבו מונחות לפני השופט חוות-דעת הסותרות זו-את-זו".
חזקת הגיל הרך במשמורת ילדים
סעיף 25 לחוק קובע את "חזקת הגיל הרך", לפיה המשמורת על ילדים עד גיל 6 תימסר לאם, כל עוד אין סיבות מיוחדות המעידות אחרת:
"ילדים עד גיל 6 יהיו אצל אימם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".
חזקת הגיל הרך, מבוססת על כך שהקשר בין ילד רך בשנים לאמו חזק יותר מהקשר לאביו. כדי לסתור את החזקה יש צורך בראיות כבדות משקל. החזקה תקפה גם כאשר האם מהגרת לחוץ לארץ (פלונית נ' אלמוני).
לאור המלצתה של ועדת שניט (הוועדה הציבורית לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין) לבטל את חזקת הגיל הרך, ולקבוע משמורת לפי טובת הילד הספציפי, אנו רואים שינוי בגישת בתי המשפט. כלומר: כיום, לא בכל מקרה ובכל מצב, ילד על גיל 6 יישאר במשמורת אימו. עם זאת, חזקת הגיל הרך עדיין שרירה וקיימת.
סמכויות שיפוט במשמורת ילדים
סוגיית המשמורת נתונה ככלל לסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה. גם בית דין דתי יכול לקנות סמכות לדון במשמורת (כל עוד לא נפתח הליך כזה בבית המשפט), זאת בהתאם לכללים הבאים:
- כאשר מדובר בתביעת גירושין, סוגיית המשמורת נכרכת בתביעה מעצם טבעה, ואין צורך לכורכה במפורש.
- אם לא מדובר בתביעת גירושין, וההורים הסכימו לדון בנושא המשמורת בבית הדין, לקטין עומדת הזכות להגיש תביעה עצמאית לבית המשפט (כץ נ' בית הדין הרבני הגדול).
- אם בית הדין קיים דיון מעמיק ומהותי בנושא המשמורת, הוא קונה סמכות נמשכת לגבי תביעות עתידיות בנושא במשמורת.
- אם בית הדין לא קיים דיון מהותי בנושא המשמורת, ורק אישר הסכם בין ההורים, לא קמה לו סמכות נמשכת לגבי תביעות עתידיות.
סמכות שיפוט בנושאי חינוך
כאמור, כאשר מוגשת תביעת גירושין לבית דין דתי, אין צורך לכרוך את נושא המשמורת, שכן נושא זה כרוך בתביעת הגירושין מעצם טבעו. נושא חינוך הקטין כן מחייב כריכה מפורשת, שכן נושא זה אינו כרוך בתביעת הגירושין מעצם טבעו (בג"ץ 5507/95 אמיר נ' בית הדין האזורי בחיפה).
כאשר תביעת משמורת מוגשת לבית המשפט, נושא החינוך כרוך בה ואין צורך לכורכו במפורש.
כפי שהוסבר לעיל, עקרון העל בנושא משמורת ילדים הוא "טובת הילד". עיקרון זה רלוונטי גם כשמדובר בנושאים הקשורים בחינוך. בית הדין הדן בסוגיות חינוכיות, יכריע על פי טובת הקטין, ולא ע"פ השאלה אם החינוך תואם את עמדת הדין הדתי. בפסק הדין פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים, נפסק:
"באשר לסוגיית חינוכו של הילד, נקבע לא אחת כי על בית הדין הרבני להכריע על פי טובתו של הקטין המסוים העומד בפניו, ולאו דווקא על יסוד התשובה לשאלה האם חינוך זה תואם את עמדת הדין הדתי. על בית הדין להתעלם מהקביעות התיאורטיות של הדין הדתי באשר לחינוך הרצוי עבור הילד ולבחון מהי טובתו תחת נסיבות המקרה הספציפי".
משמורת ילדים זמנית
עם תחילתו של הליך פירוד או גירושין, אחד ההורים (לרוב האם) יבקש מבית המשפט לקבל החלטה זמנית, אשר קובעת כי המשמורת הזמנית של הילדים תהיה אצלו. בהתאם לכך, עם הגשת תביעה למשמורת ילדים, יש להגיש גם בקשה לקביעת משמורת זמנית -עד להכרעה בתביעה העיקרית.
עם מתן פסק הדין בתביעה העיקרית למשמורת, בו תקבע המשמורת הקבועה על הקטין, המשמורת הזמנית תתבטל.
מעוניינים להסדיר את משמורת הילדים?
במשרדינו ישנם עורכי דין שמתמחים בדיני משפחה ומוסמכים גם כמגשרים. עורכי הדין יעזרו לכם להסדיר את נושא משמורת הילדים בהסכם גירושין, הסכם חיים משותפים, הסכם הורות משותפת וכן בהליך בודד ונפרד.