שאלת חלוקת רכושו וממונו של אדם לאחר פטירתו הינה שאלה המורכבת ממספר גורמים, וישנם מספר מסלולי חלוקה שונים.

הורשת הרכוש לעד תיעשה בכפוף לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965, ולעולם לא ניתן יהיה להתנות על אופן חלוקת הרכוש בחוזה בין צד לבין המנוח, על סוגיו (הסכם ממון וכ"ו..).

עוד לעניין זה, קובע סעיף 8 לחוק הירושה כך: "(א) הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – בטלים. (ב) מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת-תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה".

אם כן, ניתן ללמוד מנוסחו של הסעיף כפי שהובא לעיל, על כך שלא ניתן לעשות כל הסכם חלוקת רכוש לאחר פטירה, אלא בכפוף לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965, וכי כל חלוקת רכוש לאחר פטירה תבוצע על פי חוק זה.

החוק מגדיר שני מסלולי הורשה חלופיים, כאשר הראשוני שבהם הינו ירושה על פי דין, והוא משמש גם לברירת המחדל לעניין החלוקה, והשני הינו ירושה על פי צוואה.

את מסלול הירושה הראשון מגדיר החוק בצורה כוללנית, בה משלב את זהותם של היורשים, את אופן חלוקת הרכוש ביניהם, את האופן שבו ניתן לשלב יורשים חלופיים וכו'.. סעיפים 10-17 לחוק מגדירים בדיוק כיצד מתבצעת הירושה בהתאם למסלול ירושה זה.

את מסלול הירושה השני, מניח החוק בפני מי שנכנס אליו באחת מארבע הדרכים המתוארות בסעיף 18 לחוק, בנוסחו: "צוואה נעשית בכתב יד, בעדים, בפני רשות או בעל-פה". אלו הן 4 הדרכים הקבילות לעריכתו של מסמך הצוואה, אשר מגדיר את אופן חלוקת רכוש המנוח וממונו לאחר פטירתו.

הכניסה למסלול זה, של ירושה על פי צוואה, תלויה במנוח וברצונו, אם היה הוא חפץ להוריש את רכושו באופן השונה מזה המתואר בסעיפי החוק שהובאו לעיל, 10-17, נדרש הוא לערוך מסמך צוואה באחת מן הדרכים המנויות בסעיף 18 אשר הובא לעיל.

במאמר זה לא נעסוק בסוגי הצוואות השונים אשר צוינו לעיל, אלא נתמקד בסוג אחד של צוואה, הרי היא צוואה בעדים, ונסקור לאורכו מהם מאפייניהם של אותם עדים? מי כשיר להיות עד? מהי חשיבותו של עד? ומה תפקידו?

סעיף 20 לחוק הירושה מגדיר צוואה בעדים כך: "צוואה בעדים תהיה בכתב, תצוין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור".

ממילותיו של הסעיף אנו יכולים לנסות וללמוד מהו תפקידם של העדים, מהי חשיבותם וכן מהו מספר העדים הנדרש – ואכן אנו רואים כי מטרת העדים הינה להעיד על כך שהמצווה הצהיר וחתם כפי שמתואר בצוואתו. חשיבותם של העדים הינה רבה, והם למעשה משמשים בתפקיד שומר הסף על רצונו של המצווה, אשר יכול לחתום על כל מסמך בו תחפוץ נפשו, אך זאת אך ורק בכפוף לשאלה אם הוא מבין את תוכנם של הדברים עליהם הוא מצווה, ואם זהו באמת רצונו הסופי באשר לחלוקת רכושו וממונו. כמו כן הסעיף מגדיר לנו כי מספר העדים הנדרשים לשם עריכתה של הצוואה בעדים הינו שני עדים, ואין המחוקק מסתפק בעד אחד, וזאת ככל הנראה משיקולים שנועדו לוודא את הגשמת רצונו האחרון של המנוח על הצד הטוב ביותר ובאופן המדויק ביותר. החשיבות הינה רבה, במיוחד כאשר מבינים שבעצם מדובר במסמך שנועד להציג ולשטוח את רצונותיו האחרונים של המצווה באשר לרכושו ולאופן חלוקתו, וכי במועד פתיחתו של המסמך והצגתו לקהל הרחב וליורשים העתידיים – המנוח כבר לא יהיה בקו החיים ולא יוכל, הלכה למעשה, לוודא את הגשמת רצונו ואת הדיוק שבו נדרשת הפעולה להיעשות.

על כן נוצר מצב מסוכן שבו נדרשים אנו לעיתים להכריע בשאלות אודות רצונו של המנוח, ואנו משתמשים אך ורק במסמך הצוואה האחרונה שלו על מנת לעשות זאת, ולשם כך חשוב מאוד לוודא שהמסמך אכן יהיה מדויק, ובעיקר שיציג את רצונו האמיתי והכנה של המצווה. העדים תפקידם הוא לוודא שהמצווה מבין את אשר עליו הוא חותם במסמך הצוואה, וכי המסמך מהווה רצונותיו האחרונים בצורה מדויקת וברורה דיה. לכן לא מסתפקים בעד אחד, כי שניים כי טוב.

זהותם של העדים?

עולה השאלה – מי יכול לשמש כעד בצוואה מסוג זה?

סעיף 24 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965, קובע כך באשר לפסלות עדים – "קטין ומי שהוכרז פסול-דין אינם כשרים להיות עדים לעשיית צוואה לפי סימן זה".

אנו לומדים מנוסחו של הסעיף כי קטינים לא יכולים לשמש כעדים לעריכתה של הצוואה בפני עדים, ונכון הדבר גם באשר לפסולי דין, ולאור חשיבותם של העדים לתקפותה של הצוואה, ולמקור תפקידם – הדברים ברורים ולא נראה כי קיים קושי בך שלא מאפשרים לקטינים להעיד על טיבה של הצוואה ועל התאמת רצונותיו של המנוח למסך עליו חתם.

סעיף 35 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 קובע כלל, על פיו צוואה לא תכלול הוראות וסעיפים לטובת מי מעדיה או בן / בת זוגו / זוגתו ואלה מילותיו: "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה".

אם כן אנו רואים כי חרף העובדה שרבים יכולים לשמש כעדים, אסור להם להיות מבין היורשים, או קטינים או פסולי דין.

מכאן אנו למדים כי בעריכת צוואה בפני עדים, באמצעות עורך דין – הוא למעשה יכול לשמש כאחד העדים, והדבר יותיר למנוח את הצורך בלמצוא עד אחד נוסף בלבד.

כלומר: אין בחוק כל הוראה הקובעת כי אין עורך הדין שעורך את הצוואה יכול לשמש כעד לה, ומשמעות הדבר היא שנדרש רק עד אחד נוסף לשם עריכתה. כמו כן, ישנם אף יתרונות בחתימתו של עורך הדין על הצוואה כעד, והיא שהדבר מהווה איזושהי אינדיקציה נוספת לכך שהמצווה אכן הבין את אשר עליו חתם, וזאת אף לאחר שעורך הדין שלו ווידא איתו שמבין את תוכנם של הדברים ואת משמעותם.

משרדנו מתמחה בדיני ירושה וצוואות וישמח לעמוד לרשותכם.