עיקול ירושה

פעמים רבות אנו נקלעים למצבים, לא פשוטים כלל, אשר בהם יש לאחד מיורשיו של המנוח חובות כלפי נושים אחרים, צדדי ג'.
המצב גורר התנגשות בין מספר עקרונות וערכים, ויש למצוא את דרך חלוקתו הנכונה של העיזבון והזכויות המוקנות בו, זאת כדי להימנע משגיאות.

ההתנגשות הראשונה עמה נתמודד – כספים שאותם חב היורש לנושים הפרטיים, אשר אינם קשורים באופן ישיר ואף עקיף לשאר היורשים: סעיף 7 (א) לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 קובע כך: "לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העזבון רשאי יורש, בהסכם שבכתב, להעביר או לשעבד את חלקו בעזבון, כולו או מקצתו, ורשאים נושי היורש לעקל חלקו בעזבון".

משמעות הדבר הינה שהנושים רשאים להטיל עיקול על חלקו של היורש בעיזבון.

לעניין זה יוער, כי ישנם מקרים רבים בהם יורשים מבקשים להסתלק מחלקם בעיזבונו של המנוח, וזאת על מנת להימנע מתשלומם של חובותיהם כלפי נושיהם על דרך זו.

בית המשפט רשאי שלא לקבל תצהיר הסתלקות מעין זה, אשר אלו מניעיו, וזאת כמובן מאחר ומדובר בטעמים חסרי תום לב בצורה קיצונית, וכי אלה כספים שעל פניו מגיעים ליורש, שמחויב להעבירם לנושיו, ולא יתכן שנאפשר לו לוותר על מה שאיננו שלו (כספים אשר אותם חב לאחר). הדבר נכון, גם כאשר ממונה מהנהל עיזבון, כשהוא מחויב להעביר את החובות לנושים מתוכו.

סעיף 7 (ג) לחוק הירושה משלים את התמונה הנורמטיבית של ההסדר, כאשר קובע כך: "העברה, שעבוד או עיקול כאמור אינם מקנים זכויות אלא כדי המגיע ליורש בחלוקת העזבון; הם שוללים מן היורש את הזכות להסתלק מחלקו בעזבון".

כעולה מן הסעיף המובא, גובה העיקול שיכול להיות מוטל על חלקו של יורש-חייב בעיזבון, הינו כגובה חלקו של היורש-חייב בעיזבון המנוח, ולא ניתן להטיל עיקול על סכום גבוהה מזה שלו זכאי היורש, וזאת אף אם ירושתו של המנוח גדולה מסכום זה בהרבה, וכך גם חובותיו של היורש כלפי נושיו.

עוד אנו יכולים לראות כאמור את התייחסותו של המחוקק לעניין ההסתלקות מהירושה, אשר מוגבלת במקרים שבהם היורש חייב כספים לנושיו הפרטיים, ויכול להשתמש במקור זה כדי להחזיר חובותיו.

סעיף 7 (ד) לחוק הירושה (התשכ"ה – 1965) קובע כך: "זכותו של יורש בנכס מסוים מנכסי העזבון אינה ניתנת להעברה, לשעבוד או לעיקול כל עוד לא חולק העזבון".

הגבלה זו אותה מתאר הסעיף, אשר מונעת העברה, שיעבוד או עיקול של נכס מסויים מנכסי העזבון, הינה הגבלה כללית, והיא איננה מחלקת בין מקרי הורשת נכס ספציפי לבין מקרי הורשת חלק כללי בעיזבון. על כן – גם כאשר ברור לכל מהו הנכס אשר עתיד להגיע לידיו של היורש החייב, לא ניתן להעבירו, לשעבדו, או לעקלו, אלא לאחר חלוקתו של העיזבון.

מעמדו של היורש לאחר הטלת העיקול על חלקו בירושה:

עסקאות יורש בירושתו, בשונה מהוראותיו של סעיף 6 לחוק הירושה, אשר עוסק בהסתלקות יורש, אינן מבטלות את מעמדו כיורש. כלומר: הסתלקותו של יורש לפי סעיף 6 לחוק הירושה, מרוקנת את מעמדו מתוכן לחלוטין ולמעשה מותירה אותו כמי שלא היה זכאי לכלום מן העיזבון לכתחילה, ואילו סעיף 7, המאפשר הטלת שיעבוד תחילה ובהמשך העברת הרכוש מן העיזבון לידי החייבים – לא מבטלת את מעמדו של החייב כיורש, והוא נותר יורש לעניין זה.

משמעות הדבר הינה שגם יורש, אשר העביר את כל חלקו בירושה על פי הוראותיו של סעיף 7, עדיין אוחז במעמדו כיורש, ואין מעמד זה חולף לו במסגרת העסקה שמבצע אודות חלקו בעיזבון מול נושיו להם חייב כספים מבעוד מועד.

כפועל יוצא – הסכם שעושה יורש בנוגע לזכויותיו כיורש, אינו בא לידי ביטוי בתוכנו של צו ירושה או צו קיום צוואה, ולמעשה מדובר בהעברתה של זכות שהוקנתה לאדם מתוקף מעמדו כיורש, והוא נותר במעמד זה גם לאחר העברת הזכות לפי סעיף 7 לחוק.

לסיכום – אנו למדים כי מעמדו של נושה של יורש הינו מעמד שאינו ניתן לביטול והוא טומן בחובו השלכות ומשמעויות רכושיות רבות, ביניהן אף העובדה כי הנושה זכאי לעקל את זכותו של היורש בעיזבון, וזאת גם בתקופה שבין פטירתו של המוריש לבין חלוקת העיזבון. כלומר: העיקול יכול להיות מוטל אף לפני חלוקת העיזבון, אך בפועל – הזכויות תעבורנה רק לאחר חלוקתו מטעמים פרקטיים. כמובן שזכות זו, חרף חשיבותה הרבה, איננה עומדת, אלא לאחר מותו של המוריש, שהרי אין ניתן להיפדות על חובותיו של חייב, בירושה שעתיד הוא לקבל, שעה שטרם הלך המנוח לבית עולמו.

התנגשות נוספת – רצונו של יורש להסתלק מחלקו בירושה, מתוך חשש שמא כספים אלה, אשר להם הוא זכאי – ימצאו דרכם לידיהם של נושיו אשר להם הוא חב כספים וממון. הסתלקות זו תיעשה לפי סעיף 6 לחוק הירושה, אך כאמור לעיל – מאחר והדבר יעורר קושי רב בהטלת העיקול על חלקו של היורש בעיזבונו – ישנה פרוצדורה פשוטה שנועדה לגשר על פער זה ולהסדיר את המתיחות: במידה והיורש הגיש את הודעת ההסתלקות שלו כדין, באמצעות הגשת תצהיר לבית המשפט – ניתן לראות בו כמי שהסתלק ממועד זה ואילך, ומאותו מועד – לנושיו מתבטלת הזכות להטיל עיקול על חלקו בעיזבון. התוצאה המיידית של הדבר הינה מרוץ תפיסה בין הנושים ליורש, כאשר האחרון מנסה להסתלק ממעמדו כיורש ומן הזכויות המוקנות לו בגינו בהקדם, ואילו הראשונים – מעוניינים להטיל את העיקול על חלקו בעיזבון לפני שמספיק הוא להסתלק מזכותו זו. במצב דברים זה – הראשון שמבצע את הפרוצדורה הנדרשת – הוא הזוכה.

יצוין לעניין זה, כי סעיף 7 (ג), אשר הובא לעיל, למעשה קובע כי יורש לא יכול להסתלק מחלקו בעיזבון לאחר שהוטל עליו עיקול מצד אחד או יותר מנושיו, והדבר נועד לסתור סתירות חזיתיות בין המעמדות של השניים.

משרדנו מתמחה בתחום דיני המשפחה ככלל ודיני הירושה בפרט וישמח לעמוד לרשותכם