ערעור על צוואה בעל פה

כל אדם הסבור שהוא עומד למות יכול לערוך צוואה בעל פה על ידי אמירת רצונו בנוגע לחלוקת רכושו בפני לפחות שני עדים. מטעמים מובנים, "צוואת שכיב מרע" הנעשית בעת שאדם נוטה למות דורשת הרבה פחות פורמליות מצוואה רגילה. עם זאת, היא גם פגיעה יותר לפרשנות על ידי בית המשפט ובחירת הוראות צוואה בכתב על פני צוואה שנאמרה על ערש דווי. במאמר זה נסקור מקרה ספציפי של ערעור על צוואה בעל פה.

לקוחותינו הסתכנו באובדן חלק מהירושה, כאשר צוואה בעל פה חדשה ביטלה את הצוואה הקודמת שנערכה בכתב בפני עדים. באופן טבעי, עולה השאלה – כיצד ניתן לדעת האם הצוואה החדשה תקפה, או כיצד להוכיח שאינה תקפה?

שמונה ילדים וחלקת אדמה אחת:

הסיפור שלנו עוסק במנשה (שם בדוי לצורך מאמר זה) ושמונת ילדיו. הרקע כולל עשורים של סכסוכי משפחה סבוכים למדי, עם חלקות אדמה שנמסרו והוחזרו, סכסוכים שהסלימו לאלימות פיזית, ותביעות בגין חובות כספיים. הפרטים המדויקים, שלא כולם רלוונטיים למאמר זה, נמצאים בפסק הדין המלא.

לענייננו, נקודת ההתחלה היא כאשר מנשה, בן 94, מוצא עצמו בבית חולים, נוטה למות כתוצאה ממאבק ממושך במחלת הסרטן. שלושה מילדיו, בליווי נכדיו, מבקרים אותו ומקליטים את השיחה ביניהם. הם שואלים אותו לגבי פרטים ספציפיים בנוגע לרכוש ואירועים מהעבר כדי להוכיח שמנשה צלול בדעתו, גם אם לא בריא בגופו. מיד לאחר מכן, הם מנסים לשכנע אותו לשנות את צוואתו.

הצוואה הקודמת, שנחתמה בפני עדים, חילקה את הנכסים והאדמות של מנשה בין חמשת ילדיו עימם שמר על קשר משפחתי בריא, והדירה את שלושת הילדים שכעת עומדים ליד מיטתו.

עם תערובת של שכנוע כי חלוקה הוגנת בין כל שמונת האחים היא הדבר ההגיוני, הדגשת מצבם הכלכלי הרעוע וצרכי נכדיו של מנשה, שבועות כי חלוקה שווה תבטיח שיזכרו את מנשה ויתפללו לשלומו, והצעתם למשוך את התביעות הנוכחיות נגד מנשה בתמורה, הם לכאורה משכנעים את אביהם לערוך צוואה חדשה.

זמן קצר לאחר מכן, מנשה נפטר. שבועיים לאחר מכן, לאחר השבעה ולאחר עריכת זיכרון דברים בו אמורים להיות רשומים דבריו האחרונים של מנשה במדויק, האחים פונים לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים בבקשה לצו קיום צוואה שיבטל את הצוואה הקודמת ויחלק את עיזבונו של מנשה באופן שווה, על פי ההנחיות האחרונות המוקלטות שלו.

חלק מחמשת האחים האחרים, שהיו היורשים היחידים של הצוואה המקורית, פנו למשרד עורכי הדין שלנו לייצגם. משרדנו הציג ערעור על צוואה בעל פה, וטענו שהצוואה אינה תקפה ממספר סיבות שונות. החלטת בית המשפט הביאה דעה לגבי כל הטיעונים שהביאו להחלטה הנכונה.

מהן הדרישות החוקיות לצוואת שכיב מרע?

  • המצווה (האדם העורך את הצוואה) לדעת או להניח כי הוא עומד למות ולהצהיר על צוואתו מתוך הבנה זו.
  • תוקף הצוואה הוא חודש אחד, ואם המצווה אינו מת במהלך פרק זמן זה, הצוואה מבוטלת.
  • הצוואה חייבת להיאמר בפני לפחות שני עדים בגירים וכשירים משפטית, שמבינים את שפת המצווה ורושמים את דבריו במדויק בזיכרון דברים, המופקד אצל רשם הירושות.
  • כמו בכל צוואה, המצווה חייב להיות כשיר משפטית, צלול בדעתו, ותהליך עריכת הצוואה חייב להיות חופשי מלחץ, איומים, השפעה בלתי הוגנת או הונאה.

האם מנשה ידע שהוא עומד למות?

במקרה של צוואת שכיב מרע, על המצווה להאמין סובייקטיבית שהוא עומד למות, או שיש סיכוי גבוה לכך. בנוסף, יש לבצע הערכה אובייקטיבית של הנסיבות שתתמוך באמונה זו. מאחר שטיפולו של מנשה בסרטן היה בעיצומו, והצוות הרפואי היה אופטימי יחסית לגבי סיכוייו,  משרדנו טען שמנשה לאו דווקא האמין שהוא עומד למות.

בית המשפט קבע כי אדם בן 94 הנאבק בסרטן עשוי באופן סביר לראות את עצמו כקרוב למוות גם מבלי שתהיה החמרה פתאומית וספציפית במצבו. ואכן, מנשה נפטר זמן קצר לאחר השיחה עם ילדיו.

מכיוון שצוואה בעל פה תקפה רק לחודש, ותפוג אם המצווה לא ימות בתוך פרק זמן זה, הטענה כי המצווה לא היה צפוי למות באופן אובייקטיבי נדונה לכישלון לעיתים קרובות.

ערעור על צוואה בעל פה

האם הצוואה נערכה בפני עדים כראוי?

על פי חוק הירושה, יורשים אינם יכולים להיות צד לעריכת צוואה הנוגעת לירושתם. למעשה, כל צד לעריכת הצוואה מלבד המצווה, כולל עורך הדין, לא יכול להיות בעל חלק בעיזבון.

עם זאת, היורשים יכולים לשמש עדים לצוואה בעל פה, שכן זו הודעה דחופה ואימפולסיבית שאינה יכולה להמתין להגעת עדים "מוסמכים" ואובייקטיביים יותר. ילדיו של מנשה היו בגירים כשירים משפטית שהבינו (אולי יותר מדי) למה התכוון. יתרה מכך, היורשים אף הקליטו את דבריו, מה שמביא אותנו לנקודה הבאה.

האם מנשה רצה לערוך צוואה בעל פה?

כפי שציינו, צוואת שכיב מרע משוחררת מכמה דרישה פורמליות. על המצווה אין חובה להצהיר שהוא יודע שעומד למות, או שמדובר בצוואתו. עם זאת, חייב להיות ברור מדברי המצווה כי הוא אכן מתכוון שדבריו יהיו צוואה.

בית המשפט לא מצא שום הוכחה לכך בדבריו המוקלטים של מנשה. בעוד ילדיו ניסו בעקביות לגרום אותו להכריז כי רכושו יחולק באופן שווה וכי הוא מצהיר זאת כצוואתו, מנשה, לכל היותר, הביע רצון שעורך דין יגיע לבית החולים כדי לערוך צוואה חדשה במועד מאוחר יותר.

מעבר לכך, זיכרון הדברים שנכתב על ידי ילדיו לא התאים למה שנאמר בצוואה, למרות שלכאורה התייעצו הילדים עם ההקלטות לפני כתיבתו. ניסוחים ספציפיים רבים שהילדים ביקשו ממנשה לומר והוא הסכים אתם מבלי לצטט אותם ספציפית או התווכח עם הניסוח, נכתבו בזיכרון הדברים כאילו נאמרו על ידו.

האם מנשה היה כשיר משפטית ומודע, ובעל יכולת לערוך צוואה?

מחד, היו השאלות שהעלו בני המשפחה במהלך השיחה, שנועדו להוכיח את צלילות דעתו של מנשה, וחוות דעת של מומחה רפואי מטעמם.

מאידך, היו עדויות של הצוות הרפואי שטיפל במנשה במהלך שהותו בבית החולים, והערכה של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט.

לסיכום, למרות תקופות של צלילות דעת בהן מנשה יכול היה לנהל שיחה עקבית יחסית, היו עדויות רבות לירידה מנטלית ולאובדן כושר. בפרט, מנשה היה חסר שליטה בסוגרים בימיו האחרונים, בעיה הקשורה פחות להתדרדרות פיזית ויותר לקשיים קוגניטיביים.

יתר על כן, עמדתם של הילדים שלא נכללו בצוואה הייתה מתחזקת לו השיגו חוות דעת רפואית שתאשר כי אביהם כשיר משפטית בזמן שהיה עדיין בחיים. לא הייתה בקשה לחוות דעת כזו.

האם מנשה היה נתון ללחץ בלתי הוגן מילדיו המודרים?

חוק הירושה, תשכ"ה-1965, קובע בבירור כי "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה."

במקרה זה, הילדים התובעים הכשילו את עצמם על ידי ההקלטות, בהן היה ברור כי הם שמים דברים בפי אביהם, לוחצים עליו, מפצירים בו ומתמקחים בכל דרך לשנות את צוואתו.

כנקודה ספציפית, אמנם צוואה יכולה לכלול פיצוי או שכר על עזרה שניתנה למוריש במהלך חייו (לדוגמה, ילד שטיפל בהורהו החולה יקבל חלק גדול יותר בעיזבון), אך היא לא יכולה להיות נושא לחוזה חליפין, כגון הסכמה למשיכת התביעות שהגישו הילדים נגד אביהם בתמורה לשינוי הצוואה. יתר על כן, גם אם חוזה כזה היה חוקי, הילדים לא עמדו בהסכם ולא הסירו את תביעותיהם.

באופן כללי, בית המשפט הדגיש את הרושם השלילי הכללי שעשו התובעים, עם הצהרותיהם הסותרות, שקרים לכאורה, והכפשות כלפי היורשים האחרים ואמינות הצוואה הקודמת. על פי רוב, הצגת מספר טיעונים משפטיים, שכל אחד מהם, אם יתקבל, יוביל לפסק הדין ה"נכון" היא אסטרטגיה סבירה בהחלט. עם זאת, האשמת היורשים האחרים בזיוף צוואה הייתה האשמה חמורה מאוד, שנעשתה עם מעט מאוד ראיות.

חשיבותה של צוואה שנערכה כראוי על ידי איש מקצוע משפטי:

שופטת בית המשפט לענייני משפחה מציינת במיוחד עד כמה חשובה עצתו של עורך דין: "אגב אורחא ייאמר, כי במקרים כגון דא, ניכרת חשיבות רבה לעובדה כי המצווה נהנה מעצה בלתי תלויה של עורך דין, אשר היה בקיא בנעשה". המוניטין של עורך הדין שערך את הצוואה ומקצועיותו המשפטית גרמה לכך שטענות היורשים המודרים לגבי זיוף הצוואה או חוסר תקינותה נראו נואשות וחסרות תום לב.

עם זאת, בעיה קטנה לכאורה עוררה את תשומת לב בית המשפט – למרות שמנשה חתם על הצוואה בנוכחות העדים, כנדרש על פי החוק, הצהרות העדים לא ציינו במפורש שזה מה שקרה. עם זאת, בנוסח אימות החתימות של עורך הדין נכתב כי הצוואה אכן הוקראה למנשה בפני עדים לפני שחתם עליה. מה שממחיש את חשיבות ההיכרות עם ההליכים והיצמדות לניסוחים המשפטיים המדויקים מצדם של אנשי מקצוע המנוסים בעריכת מסמכים משפטיים בישראל.

מה היה פסק הדין הסופי?

ערעור המשרד על צוואה בעל פה התקבל. צוואתו הקודמת של מנשה, שנכתבה ונחתמה בפני עדים, היוותה את ההוראה לחלוקת עיזבונו. רכושו חולק באופן שווה בין חמישה מילדיו, למעט חלק שהוקצה לכיסוי הוצאות הלווייתו.

בנוסף, שלושת היורשים אשר לא יקבלו חלק בירושה נדרשו לשלם הוצאות משפטיות עבור האחים שיוצגו על ידי משרד עורכי הדין שלנו, בסכום כולל של 50,000 ₪. האחים שלא יוצגו על ידי עורך דין, פוצו גם הם, בסכום כולל של 4000 ₪ נוספים.

צרו קשר לקבלת ייעוץ משפטי