איזון משאבים

הסדר איזון משאבים בין בני זוג מקורו בחוק איזון משאבים בין בני זוג (חוק יחסי ממון תשל"ג 1973). זהו הסדר שנערך לאחר פקיעת הנישואים במטרה להסדיר את חלוקת הרכוש בעת פרידה. ההסדר מתייחס לא רק על מקרה גירושים אלא גם בתום פקיעתם משום סיבה אחרת, דוגמת מוות של אחד מבני הזוג. במהלך ההסדר, נעשית הערכה של כלל הרכוש של בני הזוג שנצבר במהלך שנות נישואיהם. במהלך ההסדר נעשית חלוקה שווה בין בני הזוג (או יורשיו). במקרים חריגים, בית המשפט יכול להורות על חלוקה לא שוויונית, כפי שיוסבר בהמשך.

ההסדר מתבצע לרוב באמצעות רואה חשבון או אקטואר, ובמהלכו מוערך שווי של כלל ערך הנכסים של בני הזוג, כלל החסכונות, רכבים, הכספים, ניירות ערך וכדומה ואלו מחולקים שווה בשווה בהליך הנקרא "היוון נכסי בני הזוג לצורך איזון משאבים". אם נכס מסוים נשאר בידי בן זוג אחד, בן הזוג השני מקבל תשלומי איזון השווים מחצית מערכו. משווי הנכסים יש לנקות גם חובות המחולקים גם הם שווה בשווה.

איזון משאבים פנסיה: זכויות עתידיות כמו פנסיה, קרנות השתלמות ועוד מחולקים לפי הכספים שנצברו עד לזמן בו פקעו הנישואים.

על מי חל ההסדר?

איזון משאבים חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג 1973  קובע כי ההסדר יכול על בני זוג שנישאו מתחילת 1974 והלאה. ההסדר יכול על נכסים של כל אחד מבני הזוג למעט נכסים שההסדר לא חל עליהם כפי שיפורט בהמשך, נכסים השייכים לשני בני הזוג במשותף, שנצברו מתחילת הנישואים ועד למועד סיומם. בכלל זה נדל"ן, חשבונות בנק, חסכונות, ניירות ערך, פנסיה, קרנות השתלמות, רכבים, ריהוט, תכשיטים ועוד. הוא כולל כמובן גם חובות. 

מה ההבדל בין חזקת השיתוף להסדר איזון משאבים?

חזקת השיתוף זהו כלל משפטי שנקבע בפסיקה על ידי בית המשפט ותכליתו להסדיר את חלוקת הרכוש בעת גירושין. הוא יכול על בני זוג שנישאו לפני תחילת 1974. הסדר איזון משאבים נבנה לפי חזקת השיתוף אך מבצע חלוקה ברורה יותר של המשאבים. חזקת השיתוף קבועת כי רכושם של בני זוג יחולק באופן שווה ללא התייחסות הבעלות הרשומה עליהם, זאת בתנאי ששני בני הזוג תרמו ממרצם לבניית הזוגיות. על פי חזקה זו גם אם צד אחד השתכר יותר מהצד האחר, ותרומת הצד האחר הייתה בדאגה למשק בית, אזי החלוקה תהה שוויונית.

יחד עם זאת ישנם מספר הבדלים: במקרה של ידועים בציבור תחול עליהם חזקת השיתוף ולא הסדר איזון משאבים. על המבקש להחיל את חזקת השיתוף להוכיח כי בני הזוג מנהלים יחד חיים משותפים תקינים ומאמץ משותף, קרי שני בני הזוג משתתפים בפרנסת המשפחה וניהול קופה משותפת.

הבדל נוסף קשור לנכסים מסוימים עליהם לא יכול הסדר איזון המשאבים ועל מנת לחלקם יצטרך בן הזוג השני להוכיח שהתקיים שיתוף לגביהם (גמלה מביטוח לאומי, פיצוי כספי בגין נזקי גוף או מוות). באשר לנכסים שהיו בבעלות אחד מבני הזוג בטרם הנישואים ונשארו בבעלותו במהלכם, נכסים שהתקבלו בירושה או במתנה במהלך הנישואין אין הבדלים ממשיים בין השניים.

איזון משאבים לפני גירושין

הסדר איזון המשאבים מסדיר את שמירת זכויותיהם של כל אחד מבני הזוג על רכושו ומבצע פירוק השותפות רק כאשר הנישואים פוקעים. לכן בדרך כלל מדובר בהסדר שמתבצע לאחר מתן גט. יחד עם זאת, תיקון 4 לחוק מסדיר מקרים בהם ההסדר מתבצע עוד בטרם פקיעת הנישואים. לבית המשפט קיימת סמכות להקדים את ההסדר במקרים החריגים הבאים:

  • קיום של קרע מהותי בין בני הזוג
  • אלימות בתוך המשפחה
  • בני הזוג חיים בנפרד למשך יותר מתשעה חודשים
  • בחלוף שנה מפתיחת הליך לסיום הנישואים (למשל בקשה לגירושין) והליך הנוגע לרכוש בני הזוג (למשל תביעה לחלוקת הרכוש)

רכוש שההסדר אינו חל עליו

יחד עם זאת ישנים נכסים שההסדר אינו חל עליהם הם:

  • בני זוג שנישאו לפני מועד החלת החוק. על בני זוג אלה חלה חזקת השיתוף
  • נכסים ו/או כספים שהוחל עליהם הסכם ממון
  • נכסים ו/או כספים שהוסכם בין הצדדים בכתב ובמעוד מועד שלא יהיו משותפים
  • כספי גמילה מביטוח לאומי
  • פיצויים כספיים בגין נזקי גוף
  • נכסים שהיו בבעלות אחד מבני הזוג בטרם נישאו ונשארו בבעלותו במהלך הנישואים
  • נכסים ו/או כספים שהתקבלו בירושה במהלך הנישואים
  • נכסים ו/או כספים שהתקבלו במתנה במהלך הנישואים

 

באופן עקרוני, נכסים אלו לא יכללו בשווי לצורך חלוקת הרכוש בהסדר. עם זאת, שמורה לכל אחד מבני הזוג האופציה לפנות לבית המשפט ולנסות להוכיח כי התקיים לגביהם שיתוף או נסיבות מיוחדות המצדיקות את חלוקתם. לדוגמה, בית המשפט נוהג לראות בדירה, גם אם הייתה ברשות אחד מבני הזוג בטרם הנישואים, כנכס משותף בעיקר אם בני הזוג התגוררו בה או קיבלו כספי שכירות תמורתה לחשבונם המשותף או השקיעו יחד כספים לשיפוץ משמעותי.

כך למשל קבע בית משפט לענייני משפחה בירושלים בספטמבר 2014 כאשר פסק שיש להעביר מחצית מזכויות הדירה שרכש בעל בטרם הנישואים לידי גרושתו, זאת משום שהשניים התגוררו וחיו חיים משותפים יחד ועל כן חלה בהם כוונת שיתוף (תמ"ש 30831-03-12).

בהחלטתה כתב השופטת אורית בן דור ליבר כי "עולה מהמקובץ כי בנסיבות אלה, של נישואים ארוכים במשך עשרות שנים בהם מקיימים שני בני הזוג את המשק המשפחתי במאמץ משותף, בין על ידי עבודה בבית ובין על ידי עבודה בחוץ, בהן מתגוררים משך כל השנים בדירה ובה נולדים וגדלים 5 ילדיהם, בהן שיפצו הצדדים באופן מסיבי את הדירה והשקיעו בכך מכספם וממרצם כך שבנייתה נמשכה לאחר הנישואין, וזוהי דירתם היחידה, סבורני כי 'הטשטשו גבולות והתערבבו המשאבים' ודירת המגורים שייכת לרכוש המשותף של בני הזוג".

פגמים בצוואה

חלוקה לא שוויונית

סעיף 8 לחוק יחסי ממון מותיר לבית המשפט לחלק את הנכסים של בני הזוג באופן לא שווה או להכליל גם נכסים שההסדר אינו חל עליהם אם התקיימו אחד או יותר מהמקרים הבאים:

  • יכולת ההשתכרות של אחד מבני הזוג גבוהה באופן קיצוני מיכולתו של בן הזוג האחר
  • הכנסות לא מדווחות (כסף שחור)
  • שימוש בכספים משותפים למטרות לא חוקיות או הימורים ללא ידיעתו של הצד השני
  • אלימות פיזית ונפשית

 

גם אם לא מתקיימים אחד מהסעיפים הללו סעיף 8(2) לחוק מותיר בפני בית המשפט חלוקת רכוש לא שוויונית במקרים של "אשמה כלכלית", קרי, אם תרומה משותפת לבניית התא הכלכלי של המשפחה אינה מתקיימת עקב העדר מעש מצד אחד מבני הזוג בית המשפט רשאי לבצע חלוקה לא שוויונית.

כך פסק לדוגמה בית משפט לענייני משפחה בירושלים בדצמבר 2009 כאשר פסק לטובת אישה שהתגרשה מבעלה 75% מזכויות הדירה ולבעל 25% (תמ"ש 20964-02). זאת, לאחר שהוכח כי הבעלי לא עבד משך תקופה משמעותית, לא תרם כלל לכלכלת הבית ולמעשה האישה היא שכלכלה את הבית כמעט לבדה. בכך נפסק כי הבעל "התנער מאחריותו הכלכלית".

בהחלטתו כתב השופט בן ציון גרינברגר כי "מעבר לבעיות הספציפיות בהוכחת טענות הנתבע באשר להיקף התרומה הנטענת על ידו לכלכלת המשפחה, גם לא ברור איך הסכומים שחסך לטענתו משתווים או אף מתקרבים לתרומה השוטפת של התובעת משך למעלה מעשרים שנה עד כדי שיהיה בו כדי לאזן את תרומת האישה ולשמר עבורו את זכותו להתחלק בנכסי האישה שווה בשווה".

תיקוני החוק

במהלך השנים בוצעו בחוק מספר תיקונים:

תיקון מספר 2 (התש"ן 1990, התשנ"ה 1995):  מגדיר כי הסכם ממון שנחתם בטרם הנישואים יוכל להיות מאומת בידי נוטריון בתנאי שבני הזוג עשו את ההסכם בהסכמתם החופשית והבינו את משמעותו ותוצאותיו.

תיקון מספר 3: קובע שהסכם ממון חייב את אישורו של בית המשפט לענייני משפחה או של בית הדין הרבני על מנת שיהיה תקף. בית המשפט או בית הדין יוודא שבני הזוג ביצעו את ההסכם בהסכמה ומבינים את משמעותו ותוצאותיו, והוא לא נעשה מכפיה או חוסר הבנה וזאת על מנת למנוע מצבי ניצול על רקע נסיבות שונות.

תיקון מספר 4 (התשס"ט 2008): מאפשר את חלוקת רכוש בטרם מתן גט בהינתן נסיבות מסוימת. עד לתיקון הזה, מועד ההסדר שנקבע בחוק היה פקיעת הנישואים. מצב זה אפשר סחיטה על ידי בן זוג שלא היה מעוניין בחלוקת הרכוש על ידי סירוב למתן גט.

איזון משאבים גירושין הוא הליך מורכב הדורש ידע וניסיון. במשרד כהן דקר פקס ברוש, תיפגשו עורכי דין מומחים לדיני משפחה, הסדרי גירושין וחוק איזון משאבים בגירושין בעלי ניסיון של עשרות שנים בתחום שישמחו לייעץ, להיפגש ולענות על כל שאלה.

כאשר הליך הגירושין מתנהל בבית המשפט לענייני משפחה, אין השפעה לבגידה על הזכויות הרכושיות של האשה או של הגבר.

עם זאת, אם הבעל מגיש תביעה לבית הדין הרבני ומנסה להוכיח כי אשתו בגדה בו, אזי קיים סיכוי כי האשה תפסיד את חלקה ברכוש, כולל הזכויות הסוציאליות שצברו במהלך חיי הנישואין.

ע"פ חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") אין זה משנה מי גרם לפירוק הנישואין והאם מדובר בבגידה או לא. ע"פ החוק, במועד הגירושין ייערך איזון משאבים בין הצדדים והרכוש יחולק שווה בשווה. זאת, כמובן, אם אין הסכם כתוב המורה על חלוקה אחרת.

בתי הדין הרבניים אמורים לפסוק בהתאם לחוק יחסי ממון, אך בפועל הם לא תמיד פוסקים כך, ולכן כאשר הדיון מתנהל בבית הדין הרבני, קיים חשש שהאשה שבגדה תאבד את זכויותיה הרכושיות.

בפסק דין תקדימי שניתן ע"י בית הדין הרבני הגדול לפני כשנה, נקבע כי בגידה ממושכת של אשה בבעלה היא עילה לחלוקת רכוש לא שוויונית. בהתאם לכך, נקבע כי רכוש בני הזוג יחולק בחלקים שלא שווים – הבעל יקבל 80% מהרכוש ואילו האשה 20% מהרכוש. לדידו, בית הדין הסתמך בפסיקתו על פסק דין של בית המשפט העליון ("פסק דין הבוגדת") ועל חוק יחסי ממון. לפי גישת בית הדין הרבני הגדול, בזמן חלוקת הרכוש ואיזון המשאבים, יש לתת משקל למעשה בגידה מצד האשה.

לעומת מצבה של האשה, במקרה הפוך, מקרה שבו הבעל הוא זה שבגד, לא תהיה כל השפעה על זכויותיו הרכושיות והוא לא יפסיד דבר.

כאמור, בבית המשפט לענייני משפחה אין חשיבות לשאלת הבגידה. אולם, אם מתעוררת מחלוקת לגבי חובות שנצברו במהלך חיי הנישואין, הרי שחובות שנוצרו בגלל בגידה, לא ייחשבו לחובות משותפים, והם יחולו רק על הצד שגרם להיווצרותם.

הגשת כתב תביעה בגין אשה שזנתה תחת בעלה יכול לפגוע מאוד באשה, במקרה שיוגש לבית הדין הרבני, והיא עלולה להפסיד את זכויותיה הרכושיות.

ההשלכות של בגידה על משמורת ילדים

בגידה לא משפיעה על שאלת משמורת הילדים. המשמורת נקבעת ע"פ עיקרון טובת הילד. אם אשה בגדה בבעלה, היא לא מפסידה את זכותה למשמורת על ילדיה. ילדיה לא ילקחו ממנה בשל כך שזנתה תחת בעלה.

גם במקרה ההפוך, אם הבעל הוא זה שבגד באשתו, הוא לא מפסיד את זכותו להסדרי שהייה עם ילדיו או למשמורת.

אמנם בתי הדין הרבניים רואים בחומרה רבה בגידה של אשה בבעלה, אך הם בוחנים את שאלת המשמורת בהתאם להמלצת תסקיר של פקידי הסעד.

לסיכום, ניתן לומר כי יחסו של בית הדין הרבני לאשה שבגדה אינו אוהד, בלשון המעטה. אם הבעל יגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני בעילה של "זנתה תחתיו", ייתכן כי האשה תאבד זכויות רבות ותמצא במצב כלכלי פחות נוח.

במקרה שאשה בגדה בבעלה, מומלץ כי תפנה לקבלת ייעוץ משפטי מקצועי, וכי היא תקדים את בעלה ותגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה.

יש להדגיש, כי הדברים אינם חד-משמעיים, ושחשוב מאוד להיוועץ בעו"ד המתמחה בדיני משפחה כדי להחליט לאיזו ערכאה לפנות, איזו תביעה יש להגיש ומתי.

במשרד עוה"ד כהן, דקר, פקס, ברוש ישנם עורכי דין המתמחים בדיני משפחה וירושה, ואשר יש להם נסיון רב בהגשת תביעות גירושין, הן לבתי הדין הרבניים והן לבתי המשפט לענייני משפחה.

עורכי הדין ישמחו לסייע לכם בנושא זה ובכל נושא אחר הקשור לדיני משפחה וירושה.