תפריט
החלטה חשובה ותקדימית של בית המשפט לענייני משפחה עשויה להשפיע על הכרה בהורות גם במקרים אחרים בעתיד. עורכי הדין דקר, פקס, לוי מנתחים את המקרה ומסבירים.
בהחלטה חשובה שניתנה לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (נובמבר 2020) נקבע, כי יש להכיר בגבר כאביו של תינוק, אשר אינו ילדו הביולוגי, וזאת על אף שהגבר נפטר לפני שהתינוק נולד.
יודגש, כי זו הפעם הראשונה שבית המשפט מכיר באדם לאחר מותו כאביו של תינוק שהוא לא ילדו הביולוגי.
המקרה נסב סביב גבר שהיה ידוע בציבור של אישה, האם. בשנת 2017 חלה הגבר בסרטן, קבל טיפולים כימיים ובשל כך לא היה יכול להביא ילדים לעולם. על כן, החליטו בני הזוג הידועים בציבור להביא ילד לעולם באמצעות תרומת זרע. הגבר חתם על המסמך המאשר את התרומה, והביע בו את רצונו להירשם כאביו הביולוגי של התינוק שייוולד. בת הזוג נכנסה להריון, אך חודש לאחר מכן הגבר מת ממחלתו.
מכיוון שבני הזוג היו ידועים בציבור ולא נשואים, והגבר נפטר במהלך ההיריון של האישה, משרד הפנים סרב לרשום אותו כאביו הביולוגי של הילד שנולד. בתעודת הזהות של הילד צוין שם אימו, אך הוא נרשם כחסר אב.
בהמשך לכך, פנתה האם לבית המשפט לענייני משפחה ובקשה להוציא צו הורות, אשר יורה למשרד הפנים לרשום את הגבר כאביו של התינוק. ההורים של הגבר הצטרפו לבקשה.
בתחילה, היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, התנגד להכרה של הגבר כאביו של התינוק, אך לאחר הערות בית המשפט החליט לחזור בו מהתנגדותו. בתגובה צוין, כי היועץ המשפטי אינו מעוניין להוסיף צער וכאב למבקשים שאבדו את יקירם בנסיבות קשות, אולם מה שמבוקש הוא סעד הצהרתי שקובע אבהות – סעד שאין לו יסוד בדין, ולכן יש לדחות את התביעה.
הפרקליטות, בשמו של היועץ המשפטי לממשלה, הדגישה כי החוק בישראל לא מאפשר לרשום את הגבר כאבי התינוק במקרה שבו התינוק לא נולד מזרעו, נולד לאחר מותו וכאשר הגבר והאישה לא היו נשואים.
השופטת נאוה גדיש הציעה, כי היועץ המשפטי לממשלה ייעתר לבקשת האם והורי הנפטר, ובמקום ההליך לתביעה לפסק דין הצהרתי, ההליך ישונה לצו הורות פסיקתי.
צו הורות פסיקתי הוא פתרון למקרים שבהם מתבקשת הכרה בהורות במסגרת מבנים משפחתיים שונים מהמבנה המסורתי של התא המשפחתי המוכר לכולם.
כיום ישנן מספר שיטות הולדה מלאכותיות, כמו: תרומת זרע, הפריה חוץ גופית, פונדקאות ועוד. שיטות אלו מעלות לעתים את השאלה לגבי הגדרת ההורות. כך למשל, אם מדובר בבני זוג מאותו המין, רק אחד מהם הוא אביו הביולוגי של התינוק – מה מעמדו של השני? האם יוכל להירשם כהורהו? ובמקרה אחר, אם מדובר במשפחה של שתי נשים, כאשר אחת מהן בהריון, היא תהיה אמו הביולוגית של התינוק שייוולד, אבל מה לגבי בת זוגה? האם מכיוון שלא היא זו שילדה את התינוק ומכיוון שאין לה אליו זיקה גנטית, היא לא תחשב כאימו?
במקרים אלו, כאשר מדובר במשפחות חד-מיניות ובמקרים אחרים (כמו במקרה הנדון), הפתרון הוא מתן צו הורות פסיקתי: בית המשפט יצהיר כי ההורה שאינו ההורה הביולוגי הוא ההורה של הילד, בדיוק כמו ההורה הביולוגי.
צו הורות פסיקתי מקנה להורה הלא ביולוגי, אשר אין לו הורות אוטומטית, מעמד שווה לזה של ההורה הביולוגי, ומתוקף כך מקנה לו את הזכויות והחובות שיש לכל הורה כלפי ילדו.
כאשר בית המשפט דן בבקשה לתת צו הורות פסיקתי, הוא יבחן את הדברים לאור עיקרון העל – עיקרון טובת הילד.
במקרה נשוא הדיון, השופטת נתנה החלטה, בה פנתה ליועץ המשפטי ולפרקליטות ובקשה, כי ישקיעו מאמצים לסייע במקרה זה ולאפשר לבית המשפט לתת צו הורות פסיקתי, שכן מדובר בנסיבות טראגיות של המשפחה, ויש להתייחס לכך שהאם והנפטר נהלו חיים משותפים כידועים בציבור וחתמו על טופס הסכמה להזרעה מלאכותית. כאשר הגבר נפטר, במהלך ההריון של האשה וטרם זכה לראות את בנו, זו היתה טרגדיה, ולידת התינוק נתנה תקווה ואור למשפחה. לכן, במקרה זה, ברי כי טובת התינוק היא שהנפטר יירשם כאביו, ולכן יש צורך בצו הורות פסיקתי.
בעקבות כך, היועץ המשפטי חזר בו, והודיע לבית המשפט כי הוא לא מתנגד עוד למתן צו הורות פסיקתי. זאת, בעקבות הנסיבות הייחודיות של המקרה. בהמשך לכך, השופטת גדיש פרסמה צו הורות פסיקתי, שמורה למשרד הפנים לרשום את הנפטר כאבי התינוק.
סוגיה מעניינת העולה מהמקרה הנ"ל היא רישום ילדים שנולדו להורים לא נשואים ו/או במשפחות חד-מיניות ואחרות במרשם האוכלוסין.
הנהלים של משרד הפנים הם קשיחים ולא ניתן יהיה לסטות מהם ללא צו של בית משפט שיינתן במקרים חריגים, כמו במקרה דנן.
כאשר תינוק נולד בארץ, צריך לרשום את דבר לידתו בהודעת לידה. על סמך הודעה זו, אפשר יהיה להפיק תעודת לידה ולרשום אותו במרשם האוכלוסין.
אם התינוק נולד בבית החולים, הפעולה מתבצעת בבית החולים וההורים צריכים להציג תעודת זהות בלבד.
במקרה שההורים אינם נשואים, כאן הפרוצדורה היא אחרת – האב יזדהה באמצעות תעודת זהות, ויצטרך למלא טופס שנקרא "טופס הכרה באבהות" ולחתום עליו. בית החולים יעביר את הפרטים למשרד הפנים. הנוהל קובע, כי פקיד הרישום האחראי מטעם משרד הפנים יכול לדרוש לעתים הוכחות נוספות לאבהות, כגון: בדיקה גנטית או מסמכים נוספים.
במקרה שחלפה שנה מיום הלידה, ידרשו הוכחות נוספות מלבד הצהרת האב, למשל: בדיקת רקמות.
אם כן, כאשר ההורים אינם נשואים, הליך הרישום מורכב יותר. מכאן, שכאשר האב אינו בחיים, ומוגשת בקשה כי הוא יוכר כאבי הילד, הדברים מורכבים עוד יותר.
יש לקוות כי הכרעת בית המשפט בנושא תפתח פתח בעתיד למקרים דומים, בהם ההכרה תהיה פשוטה וקצרה יותר, ויינתן צו הורות פסיקתי ללא התנגדויות של היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות.
אם נולד לכם ילד במסגרת תא משפחתי שאינו מהתאים המשפחתיים המסורתיים, והמדינה מערימה קשיים לגבי הכרה בהורות של אחד מכם ורישומו, פנו אל משרד עורכי הדין דקר, פקס, לוי. במשרד ישנם עורכי דין המתמחים בדיני משפחה, ואשר יש להם ניסיון רב בנושאים אלו.