הסדרי שהות עד גיל שנתיים
סוגיית הסדרי ראייה או בשמם המודרני – חלוקת זמני שהות, היא אחת הסוגיות הקשות והמורכבות המלוות את הליך הפרידה והגירושין. לשאלה למי תהיה המשמורת על הילדים, משמעות מכרעת מבחינה כלכלית, רגשית וחינוכית.
הסדרי שהות מתבצעים בתום הליך גירושים וניתן לבצעם בהסכמה על ידי הסכם גירושין או על ידי פסיקת בית הדין / בית המשפט. הדבר נכון גם להורות משותפת שנעשתה ללא הליך נישואין. סמכות בפסיקת זמני שהות נתונה בידי בתי משפט לענייני משפחה וגם בידי בית הדין.
זמני המשמרות צריכים לכלול בתוכם חלוקה מסודרת של ימי חול, חלוקה בסופי שבוע, חופשים, חגים וכו' ומסדירים את יכולת ההורה שאינו בעל המשמורת לשמור על קשר רציף עם ילדיו. במצבים של משמורת משותפת הם מגדירים באילו זמנים כל אחד מההורים ישהה עם הילדים.
כשהצדדים אינם מצליחים להגיע להסכמה יש להגיש בקשה ליישוב סכסוך במשפחה ורק לאחר מכן בדרך של תביעת משמרות. השאלה מי ידון בסוגיה תלויה לאן הוגשה תביעת המשמורת לראשונה.
בשלב הבא בית המשפט או בית הדין עשויים לבקש הערכת מסוגלות הורית שתבוצע על ידי פסיכולוג מומחה לדבר או תסקיר על ידי פקידת סעד, על מנת להגיע להכרעה בנושא כשהעיקרון המנחה על פי חוק הוא טובת הילד.
חזקת הגיל הרך
באין הסכמה בין ההורים, בתי המשפט נהגו להורות על מסירת ילדים מתחת לגיל 6 לחזקת האם על פי "חזקת הגיל הרך" שנקבעה בחוק הכשרות המשפטית האפוטרופסות (סדרי הדין וביצוע), תש"ל 1970. על מנת לחרוג מהסדרי שהות בגיל הרך, היה צריך להוכיח כי האם אינה כשירה לגדל את ילדיה, אם משום מצבה הנפשי, חשד להזנחה והתעללות או משום מצב קיצוני אחר. כך קרה, שבמידה ואחד הילדים מתחת לגיל 6 גם אחיו ואחיותיו מעל גיל זה היו בדרך כלל עוברים לחזקת האם בכדי לא להפריד בניהם.
אלא שכיום המצב שונה. מסקנות ועדת שניט שפורסמו בדצמבר 2011, המליצו על ביטול חזקת הגיל הרך ולקבוע 7 אמות מידה שיהא על בית המשפט לשקול בבואו לקבוע הסדר הורות:
- צרכיו ההתפתחותיים והמשתנים של כל ילד
- רצון הילד
- נכונותם של ההורים לשתף פעולה למימוש האחריות ההורית
- זכותו של הילד לקשר משמעותי עם שני הוריו
- כישוריו של כל אחד מההורים לממש את האחריות ההורית
- המידה שבה טיפל כל אחד מההורים בילד לפני המשבר
- זכותו של הילד לקשר משפחתי ומידת הנכונות והיכולת של כל אחד מההורים לאפשר את מימוש הקשר
למרות שהחזקה טרם בוטלה רישמית בחוק, הדבר בא לידי ביטוי בשינוי מדיניות בתי המשפט לענייני משפחה. השוני מתבטא בהעדפת טובת הילד על פני מינו של ההורה וזו נקבעת בדרך כלל על ידי יכולת כלכלית של ההורה וסיפוק צרכיו הרגשיים והנפשיים של הילד ובכלל זה שמירת קשר עם ההורה השני. פעמים רבות מסתמך בית המשפט על חוות דעת של מומחים לדבר להערכת מסוגלות ההורים לדאוג לילדים.
הסדרי ראייה עד איזה גיל?
בתי המשפט משתדלים לאפשר לאב להיות הורה משמורן יחד עם האם בחלוקה שוויונית עד כמה שניתן. מחקרים הראו, שעל מנת שהילדים יתפתחו באופן תקין ובריא יש צורך בתפקיד משמעותי של שני ההורים בחייהם ומשום שזו העקרון המנחה את בתי המשפט בבואם לקבוע משמורת לילדים, הם לעולם יעדיפו משמורת משותפת אם קיימת נכונות לכך.
אם האב דורש זאת, האם תתקשה לשכנע את פקידת הסעד העורכת את התסקיר וכן את בית המשפט כי טובת הילד אינה מאפשרת משמורת משותפת.
עם זאת, הדברים שונים כשמדובר בהסדרי שהות לילד בן שנתיים ובוודאי אם מדובר בפעוט יונק. ככלל, ככל שמדובר בילד קטן ובוודאי עד גיל שנתיים יטה בית המשפט להותירו במשמורת האם עם הסדרי ראייה מתאימים, אלא במקרים מיוחדים המצדיקים חריגה.
כך למשל קבע בית משפט לענייני משפחה בחיפה באוקטובר 2019 כי שלוש בנות בנות 4-6 יהיו במשמורת אימם וגירו איתה בעיר מרוחקת מזו שנשאר בה האב (תלה"מ 3789-07-18, 1664-11-18). השופטת גילה ספרא-ברנע כתבה בהחלטתה כי "חזקת הגיל הרך אינה חזות הכל, וכבר נשמעו קריאות לבטלה. עם זאת בשלב זה לא נמחקה מספר החוקים, והפסיקה קובעת כי יש לפסוק בניגוד לחזקה, לפיה טובת קטינים מתחת לגיל שש הינה לגדול עם אימם, רק במקרים קיצוניים".
מה הם, אם כך, אותם מכירים חריגים המצדיקים חריגה?
באוגוסט 2019 דחה בית משפט לענייני משפחה בירושלים תביעת אם נכה 100% למשמרות מלאה על בנה בן השנתיים תוך שהוא מתייחס להלכה החדשה ולחוות דעת המומחים (תלה"מ 28352-12-17, 26619-12-17). בהחלטתו ציין השופט שלמה אלבז כי "בשנים האחרונות עולה מספר הקולות הקוראים לביטול חזקת הגיל הרך וההעדפה המוחלטת של האם כהורה לילדים עד גיל 6… בהקשר זה, ראוי להזכיר את המלצות 'וועדת שניט'… נראה לי שאמות המידה שהציבה הוועדה בנוגע לטובת הילד יכולות לסייע לבחינת ההסדר הראוי של משמורת בגיל הרך במצבים מתאימים ומיוחדים". עוד צוין כי הצוות הרפואי הביע את התרשמותו שהאם אינה מסוגלת לטפל בילד לבדה.
במקרה אחר, בית משפט השלום לענייני משפחה בתל אביב-יפו באפריל 2019 (תלה"מ 29666-04-19) דחה תביעת אם למשמרות מלאה על בנה הפעוט בן מעט פחות מגיל שנתיים וקבע כי המשמרות תהה משותפת. השופט ארז שני ציין את עמדת העובדת הסוציאלית שכתבה כי "האם מסרבת בכל תוקף לאפשר לאב לשהות עם הקטין ללא נוכחותה, מציבה תנאים להרחבת זמני השהות, והאב אינו מוכן לקבל תנאים אלו… חזקת הגיל הרך, אינה שיקול יחיד למניעת דיון ענייני, ואינה בבחינת 'כלל בל יעבור'… אין המדובר בתינוק היונק ומכאן כי אין כל יתרון לאם או לאב באשר לדאגה לצרכיו ההתפתחותיים של הקטין".
הסדרי ראיה מקובלים לתינוק
גם כאן מורגשת שינוי המדיניות של בתי המשפט, וכיום ישנו מנעד רחב לשיקול הדעת וכל מקרה נבחן לגופו. הקשר של אב עם בנו חשוב אך עם זאת, בתי המשפט מחויבים עדיין לפעול לפי עקרון טובת הילד, וברור שהסדרי ראיה לתינוק בוגר אינם זהים להסדרי ראיה לתינוק יונק ובוודאי לא מעל גיל 6, אז מסתיימת חזקת הגיל הרך.
העיקרון שעמד מאחורי חזקת הגיל הרך הוא הקשר הפסיכולוגי והפיזי החיוני לילד רך בשנים. כאמור, היום חזקת הגיל הרך עוברת שינויים וניתן בהחלט למצוא פסיקות הסותרות זאת, אם כשם שילד רך בשנים זקוק לאימו, בוודאי תינוק בגיל הינקות, אם בשל הצורך בהנקה, הקשר הפסיכולוגי החשב, הצורך של התינוק בסדר יום מובנה, מקום ואנשים מוכרים על מנת לנטוע בו ביטחון.
על כן בתי משפט נוהגים לפסוק הסדרי ראיה לתינוק בן חצי שנה או כזה שעדיין יונק ללא לינה, או לעיתים כאלו הנעשים בביתו של המשמורן (מרבית הפעמים מדובר באם).
במקרים אחרים בית המשפט לוקח בחשבון את יכולתו של האב להיות פנוי לטיפול צמוד לתינוק, כמה היה שותף לטיפול בתינוק לפני הפרידה קירבת בתי בני הזוג ועוד.
באופן כללי ניתן לומר, שאף שבתי המשפט בוחנים כל מקרה לגופו, הם יטו להשאיר תינוק בגיל הינקות בחזקתה הבלעדית של האם, עם הסדרי ראיה קצובים בשעות בביתה, וככל שיגדל יטו להרחיבם עד לשוויוניות.
הסדרי ראיה, בעיקר אם נעשים ללא הסכמה, ובדגש לאור שינוי מדיניות בתי המשפט בנושא הוא נושא מורכב וסבוך ומצריך ליווי וייעוץ משפטי צמוד. במשרדינו תיפגשו עורכי דין מומחים לדיני משפחה המוסמכים גם כמגשרים ולהם ניסיון רב בהסכמי ראייה, מזונות, הסכמי גירושים ותביעות מכל הסוגים אשר ישמחו לקבוע אתכם פגישה וללוותכם בהליך המורכב הזה.