תפריט
במרבית המקרים דירה נרכשת כחלק מבנית התא המשפחתי והתפתחותו הכלכלית, כתוצאה ממאמציהם המשותפים של שני בני הזוג. במקרה של פרידה, מתבצעת חלוקה שווה של נכסיהם, ואין זה משנה הבדלי השכר בין בני הזוג, מתוך הנחה שגם אם אחד מבני הזוג היה עקר בית, הוא אפשר בכך לבן הזוג השני לפתח קריירה בזמן שהוא דואג לבית ולגידול הילדים.
הדבר נכון הן לבני זוג שנישאו לפני 1.1.1973 על פי חזקת השיתוף והן לבני זוג שנשאו לאחר מועד זה עליהם חל חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג 1973.
אלא שבפעמים רבות בן זוג מביא עימו לקשר דירה אותה ירש או רכש בכספו ומפרי עמלו בטרם הנישואין. נהוג לחשוב, כי דירה זו שייכת לו ובמקרה של פרידה תשוב אליו. זאת גם משום שהן חזקת השיתוף והן חוק יחסי הממון קובעים כי נכסים שהיו שייכים לאחד מבני הזוג בטרם הנישואין או כאלה שהתקבלו במהלכן במתנה או ירושה יוחרגו: "עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן זוג, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט – (1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין", סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון.
המציאות מעט שונה. במקרים בהם בית המשפט מתרשם שחלה באותם נכסים כוונת שיתוף, זאת אומרת נכס ששני הצדדים השתמשו בו במשותף או גדילו באמצעותו יחד את התא המשפחתי, הוא עשוי לחלקו בין בני הזוג, גם אם נרשם בבעלותו של צד אחד וזה הביאו בטרם הנישואין.
לכן חשוב לבן זוג שמחליט להינשא ומביא עימו רכוש בדמות דירה, לבצע הסכם ממון דירת מגורים המגדיר במפורש כי במקרה של פרידה, חלוקת הרכוש לא תכלול את אותה הדירה. מדובר בהסכם משפטי שניתן לעשות בטרם הנישואים או במהלכם.
הדבר יפה גם לזוגות ידועים בציבור, שכן כוונת השיתוף וכן מרבית הזכויות המגיעים לזוגות גרושים מגיעים גם לידועים בציבור. על אף שהמושג ידועים בציבור אינו קיים בחוק הישראלי הפסיקה מתייחסת אליו ומקנה לו מעמד כמעט זהה לזוגות נישואים.
ההסכם מבצע הפרדה של הנכסים של שני בני הזוג קודם הנישואים וברגע פקיעתם. זאת אומרת, כי במקרה של גירושין תתבצע חלוקה לפי הרכוש שהיה שייך לכל אחד מהצדדים קודם הנישואים וחלוקה שווה של הרכוש שנרכש במהלכם. גם חוק יחסי ממון מגדיר כי לא יכללו בהסדר איזון משאבים נכסים או כספים שנערכו לגביהם הסכמי ממון.
על ההסכם להיעשות בכתב ולהיות מאושר על ידי גורם מוסמך המוודא הסכמה והבנה בין שני הצדדים, קרי נוטריון או רשם נישואין, אם נעשה בטרם הנישואין ובית משפט או בית הדין הרבני, אם נעשה לאחר הנישואין. על פי סעיף 2 (א) לחוק יחסי הממון, ללא אישור מתאים הסכם הממון לא יהיה תקף.
בכך הסכם ממון שונה מחוזים אחרים שלא נזקקים להליך אישור זה והופכים לברי תוקף מרגע חתימתם. הסכם ממון תקף הוא בעל תוקף של פסק דין. המשמעות לכך היא שבמקרה וצד אחד מפר את ההסכם, הצד שכנגד יכול לפנות ללשכת ההוצאה לפעול לפתיחת תיק, הקפאת נכסים, עיכוב יציאה מהארץ וסנקציות נוספות.
הסכם ממון שנעשה כדין קשה מאוד לביטול ואם נעשה כראוי ותוך ליווי משפטי מתאים, בכוחו למנוע חלוקת דירה בפרידה, כפי ששני הצדדים סיכמו בהסכם החתום.
חשוב להבין כי הפסיקה קבעה כי דירת מגורים היא גולת הכותרת בשיתוף חיי הנישואין ולכן בתי המשפט נוהגים לראות כוונה כזו, גם אם נרכשה בטרם הנישואין והייתה רשומה על שם אחד מבני הזוג בלבד, בהינתן אחד או יותר מהקריטריונים הבאים:
על חשיבות הסכמי הממון בדירה שבן זוג מביאה עימו לקשר ניתן ללמוד מפסיקת בית המשפט העליון ממרץ 2007 בה דחה את בקשות רשות הערעור של בעל דירה על פסיקת בית משפט המחוזי שחילק מחצית מזכויות הדירה לגרושתו, זאת למרות שהבעל רכש אותה מכספו בטרם הנישואין וזו הייתה רשומה רק על שמו (ע"מ 10734/06). בפסק הדין כתב השופט אליקים רובינשטיין כי "גם ביחס לנכסים שהיו בבעלות אחד מבני הזוג לפני הנישואין… אודה, כי 'גבולות הגזרה' אינם חדים, אך כך מטבע הדברים: אי אפשר לקבוע מראש כללים ברורים באשר לכל האפשרויות שמזמנת המציאות האנושית… הפרשנות בה דיברנו יסודה בשיקולי הגינות במקרים שבהם הכף נוטה, במכלול ההשקעות בנכס, בהתנהגות הצדדים הכרוכה בו, לעבר השיתוף".
חוק יחסי ממון מחריג נכסים שהתקבלו בירושה, גם אם התקבלו במהלך הנישואין, מחלוקה ומותיר אותה ליורש בלבד. במקרה הזה, הוכחת כוונת שיתוף על דירה שהתקבלה בירושה היא החריג, אך עדיין זו יכולה להתקיים. אם בית המשפט משתכנע כי בוצע באותו הנכס כוונת שיתוף הוא עשוי לחלקה בין בני הזוג באין הסכם ממון מתאים.
כדי לא ליצור כוונות שיתוף מומלץ לא להתגורר באותה דירה, אלא להשכירה ולהפקיד את כספי השכירות בחשבון נפרד, רק על שם בעל הנכס בו לא יעשה שיתוף עם התא המשפחתי. כל שיתוף שכזה עשוי להראות על כוונה לשיתוף ולאפשר לצד השני לעתור לבית המשפט בדרישה לכלול את הדירה בהסדר איזון משאבים.
לעניין זה יפים דבריו של שופט בית המשפט העליון דאז אליקים רובינשטיין משנת 2004: "ככל שהתוכן המשותף שנוצק לקניין… וככל שהייתה שותפות נמשכת בחיי הנישואין ולה ביטויים מסוגים שונים… כן מצדיקה ההגינות כי תגבר ההתייחסות לחזקת השיתוף" (בע"מ 5939/04).
כך למשל קיבל בית משפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו באוגוסט 2016 תביעת אישה נגד גרושה לקבלת מחצית מערך השבחת דירות שקיבל גרושה בירושה ושהיו רשומים רק על שמו, זאת לאחר שהוכיחה כי כספי השיפוץ בוצעו מכספים משותפים וכי סייעה בניהול והשכרת הנכסים (תמ"ש 53930-12-14). סגן הנשיא, השופט נפתלי שילה, כתב בהחלטתו כי "אם האישה לא הייתה עוזרת לאיש בניהול הנכסים, היא יכולה היתה לעבוד בעבודה אחרת ולצבור כספים, כולל זכויות פנסיוניות. האישה בחרה בהשקעת עתותיה ומרצה בעזרה לבעלה שפעל להשבחת נכסי הירושה שקיבל ולכן על פי החוק היא זכאית למחצית משווי ההשבחה בנוצרה בתקופת הנישואין".
חשוב לדעת, על פי סעיף 55 חוק הירושה תשכ"ה 1965, מעמדו של בן או בת זוג שאינו נשוי למוריש אך חי עימו זהה מבחינת ירושה לבן / בת זוג נשוי.
כשבני זוג רוכשים דירה ולצורך כך לוקחים משכנתא מהבנק, עולה השאלה כיצד יחלקו את הדירה בזמן פרידה. סוגיה זו מסתבכת כאשר כל אחד מהם מביא הון עצמי שונה, יתכן מתנה או ירושה שממנת חלק מהדירה, ובין בני הזוג הבדלי שכר וכך נטל המשכנתא משולם יותר על ידי צד אחד.
לכן חשוב להגדיר מראש כיצד תחולק הדירה על מנת למנוע מחלוקות במקרה של פרידה. לשם כך יש להביא בחשבון את עלות הדירה, העלויות הנלוות ברכישתה (עמלת תיווך, שכר עו"ד, מס רכישה ושיפוצים) ואת המשכנתא עצמה. לאחר מכן יש להחליט כיצד המשכנתא תשויך מבחינת אחוזים לכל אחד מבני הזוג והדבר משליך על אחוזי הבעלות של אחד אחד מבני הזוג בדירה.
האם די בהסכם ממון שפורט כאן כדי לספק הגנה לזכויות בעל הדירה? לא לגמרי. זהו השלב החשוב ביותר בהגנה, אך יש לנקוט אמצעים נוספים שימנעו טענות לכוונה לשיתוף. בתי המשפט רשאים לקבוע במקרים מסוימים כי למרות הסכם הממון הצדדים לא קיימו אותו הלכה ולמעשה ולכן הוא בטל.
כך למשל פסק בית משפט העליון בדצמבר 2018 כאשר השאיר מלוא הזכויות בדירה בידי אישה למרות הסכם ממון שנכתב בניהם שחילק את הדירה שווה בשווה, וזאת משום אי כיבוד ההסכם על ידי הבעל.
מני מזוז, ניל הנדל ואלכס שטיין, ציינו שעקב כך שהבעל לא עמד בתשלומי המשכנתא כמתחייב אי כיום ההסכם רובץ לפיתחו וכי ההסכם "בטל ועבר מן העולם, לאחר שלא קוים משך תקופה מאוד ארוכה ונזנח הלכה למעשה על ידי שני הצדדים".
לכן, מומלץ לקיים את כל פרטי ההסכם כהילכתו.
הסכמי ממון חשוב שיעשו בליווי משפטי על ידי איש מקצוע בעל ניסיון הבקיא בכל רזי הפרטים, היות ומרגע אישורו על ידי בית המשפט או גורם מוסמך אחר לכך, מאוד קשה לשנותם, אף בהסכמת הצדדים. במשרד כהן דקר פקס ברוש, תיפגשו עורכי דין מומחים להסכמי ממון, דיני משפחה וירושה ולהם ניסיון רב בחתימתם אשר ישמחו לקבוע איתכם פגישה וללוותכם בהליך המורכב הזה.