חזקת השיתוף לאחר פטירה

על כן חשוב לממש את חזקת השיתוף במהלך החיים, בכדי שהצאצאים או כל יורש אחר יוכל ליהנות מכך.

חזקת השיתוף היא כלל משפטי שנקבע בפסיקה על ידי בית המשפט. הוא מסדיר את נושא חלוקת הרכוש עם סיום הנישואין, אם בעקבות גירושים או מוות. אם הזוגות נישאו לאחר 1.1.1974 החוק הקובע הוא חוק יחסי ממון בין בני זוג, השתל"ג 1973, אך הוא מבוסס על חזקת השיתוף ומתכונתו דומה.

החזקה קובעת כי כאשר בני זוג מנהלים אורך חיים תקין ומשותף התנהגות זו מגלה מאמץ כלכלי משותף ולכן כל הנכסים והרכוש אשר צברו במהלך חייהם המשותפים הם בבעלות משותפת, גם אם נרשמו על שם אחד מהם.

אך מה קורה כאשר בן הזוג לא פעל למימוש חזקה זו במהלך חייו? מה יעלה בגורל רכושו כאשר צאצאיו ידרשו לקבל את חלקם בירושה וכיצד הירושה מתייחסת לרכוש משותף?

על מנת לבסס חזקת שיתוף, בית המשפט קבע שני מרכיבים עיקריים:

• מאמץ משותף בתרומה כלכלית של שני בני הזוג. דבר זה כולל גם אישה שהינה עקרת בית מתוך הנחה שכך אפשרה לבן הזוג לפתח קריירה ולהשתכר בעוד היא דואגת לבית ולגידול הילדים

• חיים הרמוניים ומשותפים של בני זוג על כל המשתמע לכך

בישראל אין מס ירושה על כן בעת קבלת נכסים בירושה אין צורך לשלם במס, ובכלל זה איזונים הנעשים בטרם חלוקת העיזבון (למשל העברת החלק היחסי המגיע מחשבון העיזבון מיורש אחד לשני בתמורה לזכויות בדירה שלא רוצים למכור). פעולה כזו שתעשה לאחר חלוקת העיזבון תחשב כעסקת מקרקעין ויחולו עליה המיסים הרגילים.

אלא כאשר ירצו היורשים למכור את הנכס אותו ירשו יגלו כי להלכת השיתוף בירושה משמעות באחוזי מס השבח שיצטרכו לשלם היורשים בעת מכירה הנכס.

מס שבח היסטורי

על מנת להבין את משמעות חזקת השיתוף ירושה במיסוי על נכס שהתקבל בירושה יש להבין קודם את משמעות מס שבח היסטורי. סעיף 48א לחוק מיסוי מקרקעין, תשכ"ג 1963 קובע מהו שיעור מס השבח בעת מכירת נכס (הכוונה המס על השתבחות הנכס, מרגע רכישתו ועד ליום המכירה).

סעיף 48א(ד) קובע כי במידה ויום הרכישה היה ב-1948 או לפני יחול על הנכס מס שבח היסטורי העומד על 12% מכלל ערך הנכס. לנכסים שימכרו לאחר מכן ועד לשנת 1960 יתווסף 1% מס לכל שנת מס. זאת אומרת, נכס שנרכש ב-1955 יחול עליו מס שבח היסטורי בסך 19% (12% עד ל-1948 ו-7% נוספים עבור 7 שנות מס). החוק מגדיר כי אחוז המס המקסימאלי ללא קשר ליום הרכישה יעמוד על 25%.

תיקונים שנעשו לחוק הגדילו את מס השבח ההיסטורי באופן בדרגתי לחברות על כן האמור כאן נכון לאדם פרטי.

נשאלת השאלה, כיצד יתייחס החוק ליום הרכישה בעת מכירת נכס שהתקבל בירושה? האם ליום רכישתו על ידי הנפטר או ליום קבלתו בירושה?

לדוגמה, נניח שאדם רכש דירה לפני 1948, נפטר בשנת 2000, אישתו יורשת את הדירה בה חיו ונפטרת בשנת 2010. הנכס עובר לילדיהם שמעוניינים למכורו. איזה מס הם ישלמו בעבור השבחתו?

סעיף 26 לחוק קובע כי יום הרכישה לצורך חישוב המס יקבע בתאריך בו קיבלו הילדים את הנכס בירושה, כאילו זו הייתה עסקת מקרקעין. כך שאם לצורך העניין הנפטר רכש את הנכס לפני 1948, והוא נפטר בשנת 2000 יאבדו היורשים את חישוב מס השבח ההיסטורי העומד על 12%.

בכדי להפחית את המס יש צורך להוכיח חזקת שיתוף כך שאישתו של הנפטר הייתה מוכרת כבעלים של מחצית מהנכס וכך יהיו היורשים זכאים לשיעור מס ההיסטורי של 12% לפחות למחצית הנכס (החלק של אישתו). כלל זה נכון כל עוד הנכנס נרכש בשנות מס השבח ההיסטורי, קרי עד 1960 והוכחת חזקת השיתוף.

חזקת השיתוף כשזו לא נטענה על ידי ההורים

מה קורה כאשר באותו המקרה האם לא פעלה למימוש חזקת השיתוף בימי חייה? האם הילדים יכולים לטעון זאת בשמה?

התשובה לכך שלילית, כל עוד הייתה לה בחייה הזדמנות סבירה לטעון לשיתוף והיא לא עשתה זאת (למשל הוצאת צו ירושה לנכס השייך לבן זוג שנפטר), כפי שיוסבר כעת.

ביוני 1994 קבע בית משפט העליון כי מאחר ודירה של הורים שנפטרו הייתה רשומה על שם האב בלבד, והאם לא ביקשה לטעון לחזקת שיתוף על הנכס בכל ימי חייה, היא למעשה ויתרה עליה ולכן הילדים לא יכולים לטעון זאת בשמה (ע"א 5774/91). לימים נקרא פסק דין זה כ"הלכת יהלום". בית המשפט קבע כי ההזדמנות הסבירה להעלאת חזקת השיתוף חלפה כאשר שני ההורים נפטרו. בפסק הדין כתב השופט דב לוין  כי "מדיניות משפטית רצויה לא תעודד יורשים לנסות ולשנות רצונם של מצווים אשר לא שקלו בדעתם את חזקת השיתוף ולא הזכירוה בצוואותיהם על דרך יצירת סכסוך ממוני לאחר פטירת ההורים או מי מהם".

אלא שבמקרים בהם אין מחלוקת שהנכס נרכש מחסכונות משותפים, קמה לו חזקת השיתוף גם אם אם בן הזוג הנותר לא תבע את חזקת השיתוף בחייו. כך פסק למשל בית משפט במקרה בו הילדים הם שטבעו לראשונה את חזקת השיתוף בשם אימם לאחר ששני ההורים נפטרו (ה"פ 1327/96). בית המשפט התייחס להלכת יהלום והסביר כי במקרה המדובר לא הוצא צו ירושה לאחר שהבעל נפטר ולא הייתה עילה לאם לתבוע את זכויותיה משום שלא הייתה מחלוקת שהדירה נרכשה ממאמץ וכספים משותפים, על כן לא ניתן לומר שויתרה על זכותה. 

חשוב לדעת שבתי המשפט מאפשרים לאישה / בעל שאיבדו את בן/בת זוגם לטעון לחזקת השיתוף גם אם הדבר נעשה שנים רבות אחרי, וכל עוד הם עדיין בחיים. כך למשל פסק בית משפט לענייני משפחה בירושלים ביוני 2016 כי אישה זכאית לחזקת השיתוף לאחר שטענה לראשונה לכך שנים לאחר פטירת בעלה (תמ"ש 63862-09-14). במקרה זה האם תבעה למחיצת הזכויות הרשמות על שם בעלה המנוח. לשניים נולדו 7 ילדים משותפים ושניים מהם התנגדו לכך ונתבעו על ידי האם. השופט נמרוד פלקס קבע כי אף שהאלמנה לא דאגה לרשום את מחצית הנכס על שמה בזמן שבעלה עוד היה בחיים הדבר לא מלמד על ויתור משום שבמערכת יחסים תקינה של משפחה לא מקפידים על חלוקה פורמאלית של זכויות: "איני רואה אף בהמתנת התובעת בהגשת תביעתה משום ויתור על זכותה על פי חזקת השיתוף. דומה שהגישה הנוהגת היום היא, כי ויתור על זכויות מכח חזקת השיתוף צריך להיות מפורש", תוך שהוא מצטט את פיסקת וינפלד נגד מנהל מס שבח (ע"א 177/87) שקבעה כי אישה זכאית לחזקת שיתוף סמוך למכירת הנכס, גם אם פנתה שנים לאחר פטירת בעלה ולאחר שהוצא צו ירושה לעיזבונו.

סתירת חזקת השיתוף בירושה

על מנת לסתור את חזקת השיתוף יש להוכיח כי ניתנה הזדמנות סבירה לבן הזוג שנותר בחיים לטעון לחזקת השיתוף והוא בחר לא לעשות זאת. במקרה כזה בתי המשפט נוהגים לראות בכך כמי שויתר על זכויותיו ואלו אינם ניתנות להיטען על ידי יורשיו לאחר מותו.

כך למשל נכס שנרשם על בן זוג אחד בכוונה של שני בני הזוג או ויתרו בן הזוג על היותו שותף בעודו בחיים.

אם למשל מתקיימים גירושים ולמרות זאת בן הזוג לא תבע את חזקת השיתוף ניתן לראות בכך ויתר מצידו.

כך למשל אירעו בסכסוך אחים על הירושה כאשר אחד מהאחים ניסה להגדיל את חלקו בעיזבון באמצעות טענה לחזקת השיתוף (תמ"ש 21200-12-10, 46754-12-10, 46806-12-10, 56011-08). בית משפט לענייני משפחה בתל אביב דחה את תביעת אחד הילדים להכיל עליו את פסקת השיתוף, תוך שהוא מתייחס לכך שלמרות שהאב ידע שנים רבות על נכסי האם הוא מעולם לא טען לשיתוף בהם ואף לא בצוואה שהותיר, המפרטת כל רכוש שהיה בראשותו וכיצד יחולק, לא נכתב דבר על הדירות שהיו בחזקת האם. לכן, השופט ארז שני, לא הכיל את חזקת השיתוף למרות שהתביעה שהוגשה לשם כך.

כל אלה עולה שראוי בהחלט להעלות טענת לחזקת השיתוף בהקדם האפשרי ובעוד בן הזוג הנותר בחיים, גם אם מכירת הנכס איננה בתכנון ואפילו בשלב של הוצאת צווי ירושה. זאת מאחר שלדבר עלולה להיות משמעות רבה במס שישלמו היורשים בעתיד.

יש לבחון מהו יום הרכישה העדיף לזכויות בנכס שהתקבלו בירושה מבן זוג אחד לעומת הזכויות שנרכשו מהבן זוג האחר בהתחשב בתאריך הרכישה (האם היה בשנות המס ההיסטורי?), תאריך הפטירה של בני הזוג, אופן הרכישה (ירושה, מתנה וכדומה).

כמו כן מומלץ לפנות לבית משפט לקבלת פסק דין הצהרתי בזכויות הנכסים שהתקבלו בירושה משום הלכת השיתוף ירושה או לקבל תיקון צו ירושה במקרים המתאימים.

משרד דקר, פקס ושות' , מתמחה בדיני ירושה ועיזבון וישמח להעניק לכם מגוון שירותים משפטיים בנושא חזקת השיתוף לאחר פטירה, כך שתמצא הדרך המשפטית להכלת המיסוי העדיף מבחינת היורשים וכן קבלת פסק דין הצהרתי לחזקת השיתוף בהקדם האפשרי במקרים המתאימים. המשרד ישמח לייעץ בהתאם למקרה הספיציפי וחישובי המס על דרך הפעולה הנכונה דרך עורכי דין מומחים ומנוסים לדיני ירושה שיהיו זמינים עבורכם.