חטיפת ילדים

החוק מגדיר חטיפה במקרה של הרחקה או אי החזרה, שנעשה שלא כדין, בנסיבות בהם הילד נלקח בניגוד לתנאי המשמורת הניתנים להורה אחר או לצד אחר. לא מדובר על מקרים של הפרה קלה או זמנית של הסדר המשמורת.

חטיפת ילדים על ידי הורה

בדרך כלל מדובר במקרים בהם אחד ההורים בהליך גירושים נוטל את הילד ללא הסכמת ההורה השני ולעיתים מבלי שהוא אף יודע על כך ולוקח אותו עימו למדינה אחרת. במקרים אחדים, הדבר נעשה תחת הסכמת ההורה השני שמסמכים להוצאת הילד מהמדינה לתקופה מוגבלת, למשל טיול, אך בפועל ההורה השני לא משיב אותו. בהכרח כל פעולה כזו היא הפרה של הסדרי הראיה.

כדי שפעולה כזו תוכר כחטיפה על ידי בית המשפט יש שני תנאי יסוד שצריכים להתקיים:

• מקום מגוריו הרגיל של הילד הוא במדינה ממנה הוא נחטף
• הסביבה המוכרת בה גדל היא באותה מדינה. הוא מתגורר שם, התחנך שם, דובר את השפה, בעל חברים, מסגרת חינוכית וכדומה

ניתן לחלק את מקרי החטיפה לשתי קטגוריות: חטיפת ילד מישראל וחטיפת ילד לישראל.

במקרה של חטיפת ילד מישראל ישנן שתי אפשרויות פעולה להורה:

• פניה למחלקה הבינלאומית במשרד המשפטים שתגיד בקשה לרשות המרכזית המקבילה במדינה אליה הילד נחטף על מנת לפתוח בהליכים משפטיים בבית המשפט הרלוונטי באותה המדינה
• פניה לעורך דין פרטי המומחה לנושא חטיפת ילדים במדינה אליה הילד נחטף לצורך בקשה לבית המשפט הרלוונטי באותה המדינה

במקרה של חטיפת ילד לישראל ממדינה זרה המחלקה הבינלאומית במשרד המשפטים תפנה להורה בארץ ותודיע לו על כוונת ההורה השני לפתוח נגדו בהליכים לפי אמנת האג בישראל, אם הילד לא יוחזר.

אמנת האג חטיפת ילדים

חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א 1991 מאשרר למעשה את אמנת האג הנושאת את השם האמנה בדבר ההיבטים האזרחים של חטיפה בינלאומית של ילדים (נחתמה בשנת 1980) שישראל חתומה עליה ותחליטה להבטיח חזרה מיידית של ילדים מתחת לגיל 16 שנלקחו שלא כדין מהמדינה בה התגוררו. מדובר באמנה הדדית בין המדינות החתומות עליה. מדינות אלו הצהירו על חובתם לסיוע בנושא ושיתוף פעולה באופן הדדי. הדבר בא לידי ביטוי בהעברת מידע בין המדינות בנושא החזרת ילדים או הימצאות ילדים בשטחן, סיוע משפטי למי שמבקש להחזיר את ילדיו, נקיפת הליכים משפטיים בהליך מהיר וכן הקמת רשות שמרכזת את נושא חטיפות הילדים ומטפלת בהחזרתם.

חשוב לציין שהאמנה מתייחסת לנושאים אזרחיים של החטיפה ואילו הנושא הפלילי נותר פתוח כשהחוקים בנושא שונים ממדינה למדינה.

בין המדינות החתומות על האמנה ואשררו אותה, ישראל, כלל מדינות אירופה המערבית, אירופה הצפונית, הונגריה, פולין, רומניה, יוגוסלביה – ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, ניו-זילנד, ארגנטינה, אקוודור, מקסיקו, בליז, בורקינה פאסו, מספר מדינות באסיה ואפריקה ועוד. את הרשימה המלאה של המדינות שאשררו את האמנה ניתן למצוא כאן.

בתי המשפט במדינות החתומות על האמנה אינם מכריעים בידי מי המשמורת על הילד אלא רק האם מדובר במקרה חטיפה או לא.

ישנם מקרים בודדים בהם גם אם מדובר במקרה חטיפה הילד לא יוחזר לאותה מדינה (סעיף 13 לאמנה):

• חזרתו עשויה לסכן את חייו, בריאותו או לחשוף אותו לנזקים פסיכולוגיים או מצבים בלתי נסבלים אחרים. למשל החזרתו לאזור מלחמה. במקרה הזה, אם ילד נחטף מישראל לעיתים מועלת טענה כי ישראל היא אזור מלחמה. במקרה הזה חשוב לציין כי ישראל לא הוכרה כאזור כזה וטענות כאלה דינם להידחות.
• אם חלפה שנה לפחות מאז החטיפה והוכח כי הילד השתלב בסביבתו החדשה
• אם הוכח כי בעל המשמורת נמנע מלפעול בעת החטיפה, הסכים או השלים עם העובדה בדיעבד
  
  

חטיפת ילדים בישראל

ישראל חתומה על אמנת האג בנושא חטיפת ילדים והדבר מעוגן בחוק. הרשות שמרכזת את נושא חטיפת ילד בישראל והחזרתו לארץ היא המחלקה הבינלאומית של משרד המשפטים. במסגרת עבודתה המחלקה עומדת בקשר עם רשויות אחרות ברחבי העולם המרכזות את תחום חטיפת הילדים בארצם, ומתאמת בין משרדי הממשלה השונים המעורבים בתחום בניהם משרד החוץ, משרד הפנים, רשויות הרווחה, משטרה ואינטרפול. במקרה ונמשך ההליך הפלילי בארץ בנושא החטיפה המחלקה מקבלת את ההחלטה בשאלתה עמדת ההורה החוטף לדין ובכפוף לבקשת בית המשפט, מעניקה חוות דעת משפטית בנושא.

חטיפה מחייבת קודם כל פעולה מהירה ומיידית, ללא קשר לחגים, שבתות וכדומה. הדבר הראשון שיש לעשות הוא דיווח למשטרה אך אין להסתפק בו. בשלב הבא יש לפנות לבית המשפט לענייני משפחה שהוא הערכאה המוסמכת לטפל במקרים מעין אלו.

אם בית המשפט אכן הגדיר את המקרה כחטיפה הוא יוציא צו להחזרת הילד לארץ. לאחר מכן יש לפנות למדינה אליה הילד נחטף בבקשה לאכיפת הצו. 

למרות שישראל חתומה על אמנת האג מומלץ בכל סכסוך גירושים בו קיים חשש כזה לפעול להשגת הביטחונות הבאים:

• צו עיכוב יציאה מן הארץ לילדים אותו מוציא בית המשפט
• התייחסות לנושא באופן מפורש בהסכם הגירושים – למשל, על ידי סעיף האוסר על הוצאת הילדים למדינה שלא חתומה על אמנת האג והוצאות ילדים לחו"ל רק בחתימת שני ההורים
• ביטחונות נוספים כגון פיצוי כספי, ערבות בנקאית או ערבויות של צדדים שלישיים
• אם מדובר בחשש חריף, דוגמת ילד שכבר נחטף הדבר יכול להביא להעברת המשמורת להורה השני או מעורבות משטרתית

מקרי חטיפת ילדים

אולי המקרה האקטואלי ביותר הוא מאבק בני המשפחה של איתן בירן בן החמש, הניצול היחידי מאסון הרכבל במאי 2021 בו נספו הוריו, אחיו, סבה של אימו ורעייתו השנייה. דודתו איה  המתגוררת באיטליה ביקשה לאמצו אך נתקלה בסירוב מסבו בישראל שביקש לגדלו גם כן. לאחר שהחלה בהגשת הליך אפוטרופוס בבית המשפט האיטלקי שבסופו גם קיבלה אותו, ניתנו לסב פרקי זמן קבועים בהם יוכל להיפגש איתו. באחד הפעמים, ניצל הסב, שמואל פלג, את המפגש, נטל עימו את הילד לשוויץ ומשם בטיסה פרטית הגיע ארצה. בתקשורת האיטלקית דיווחו על המקרה כחטיפה. אך האם מדובר בכזו?

על פי החוק הישראלי מי שיצטרך להכריע על כך יהיה בית משפט לענייני משפחה בארץ, לאחר שדודתו הגישה תביעה מתאימה. המדינה אינה צד לדבר ובכל מקרה, גם אם יוחלט למסור את הילד חזרה, אין מדובר בהליך הסגרה היות והילד לא עבר כל עבירה, לכן הסכמי הסגרה אינם רלוונטיים למקרה זה, רק בית המשפט.

בינתיים הסב נחקר ביחידת ההונאה של מחוז מרכז של המשטרה בחשד לחטיפה ובסיומה שוחרר בתנאים מגבילים. חקירת המשטרה נמשכת בימים אלו. לטענתו, הבאת הילד ארצה נעשתה באופן המגשים את צוואת הוריו ונעשתה לאחר ייעוץ משפטי מתאים.

במקרה אחר חייב במאי 2015 בית משפט לענייני משפחה בטבריה אב ישראלי להחזיר את ביתו לאשתו האמריקאית אחרי שהשניים חיו יחדיו באמריקה והתגרשו (תמ"ש 13379-12-14). על פי פסק הדין לאחר שהשניים נפרדו האב חזר ארצה ונהג לבקר את ביתו בת ה-11 בארה"ב. באחד הפעמים הגיעה אימה ארצה לצורך חופשה מוסכמת ולא החזירה לאימה בארה"ב. האם הגישה תביעה להחזרת ביתה החטופה על פי אמנת האג.

השופט מחמוד שדאפנה כתב בין היתר כי "אין חולק כי בהתאם לצו משמורת זמני אשר ניתן בארצות הברית ובהמשך, הסכם הגירושין כולל אשר נחתם בין הצדדים, המשמרות הפיזית העיקרית על הקטינה, הינה בידי האם" ולאחר מכן סקר את מקום מגוריה העיקרי של הבת ופסק כי הוא בארה"ב. בהמשך קבע השופט כי לא קיימים חריגים שיאפשרו את אי החזרת הילדה כפי שנכתב באמנת האג וסיכם: "הנחת היסוד של האמנה הינה כי טובתו של הילד הובאה בחשבון והוכרעה בעת שנקבעו זכויות המשמרות. אם מועלית טענה כי טובת הילד מחייבת שינוי בזכויות המשמורת, יש מקום לדון בה במקום מגוריו הרגיל של הילד בטרם נחטף. עמדת האמנה הינה כי חטיפתו של ילד אינה צריכה להביא לשינוי במקום הדיון באשר לטובתו. נהפוך הוא: חטיפת הילד היא עצמה דבר העשוי לפגוע בטובתו. ילד אינו חפץ, ואין לטלטלו ממקום למקום כדי לקבוע את מקום הדיון בזכויות הנוגעות לו. הילד הוא עצמו בעל זכות, וטובתו דורשת כי ההכרעה בזכויותיו תיעשה במקום מגוריו הרגיל… עולה כי לא שונה מקום מגוריה הרגיל של הקטינה, האם לא נתנה את הסכמתה להשארת הקטינה בישראל ולא השלימה עם כך ואף הגנת רצון הקטין אינה עומדת לנתבע. על כן, החלטות בדבר משמורת הקטינה נתונות לבית המשפט בארצות הברית, מקום מגוריה הרגיל של הקטינה".

נושא חטיפת ילדים הוא מהנושאים הרגישים והסבוכים שבדיני משפחה המעילים תחושות קשות. מהירות התגובה היא דבר מכריע במקרים אלו וכן ניסיונו של עו"ד המטפל. ייצוג בהליך כזה דורש ידע, ניסיון וליווי משפטי צמוד. במשרדנו תיפגשו עורכי דין מומחים לדיני משפחה בעלי ניסיון של עשרות שנים שישמחו לייעץ, להיפגש ולענות על כל שאלה.