תפריט
חוק הירושה תשכ"ה 1965 מאפשר לאדם להגדיר כיצד יחולק רכושו לאחר מותו עוד בחייו. במידה ולא מימש את זכותו וכתב צוואה, המבקשים את רכושו יצטרכו להוציא צו ירושה מרשם הירושות במשרד המשפטים או מבית המשפט לענייני משפחה. החוק מגדיר את הכללים, האחוזים וסדרי העדיפויות בחלוקת הרכוש לצאצאים ולקרובי משפחתו לפי יורשים על פי דין.
אך כיצד רשם הירושות או בית המשפט מחלקים את הרכוש במצב בן אין למוריש אחים או הורים בחיים? מה יהיה סדר העדיפויות על פי הדין הישראלי לשאר קרובי משפחתו?
בכל מצב בו אדם הלך לעולמו ולא השאיר אחריו צוואה עזבונו יחולק בהתאם לחוק הירושה. החוק מגדיר יורשים המכונים "יורשים על פי דין". הכוונה גם למצבים בהם ישנה צוואה, אך היא אינה מתייחסת לכלל הרכוש. במקרה כזה אותו רכוש שלא נרשם בצוואה, יחולק ליורשים על פי דין. במקרים בהם אין צוואה כתובה, או צוואה חלקית, יש צורך בהמצאת צו ירושה הקבוע מי הם אותם יורשים.
על מנת להוציא צו כזה יש צורך לפנות אל רשם הירושה בבקשה למתן צו ירושה.
סעיף 10 לחוק הירושה מגדיר מי זכאי לרשת על פי דין והוא:
"(1) מי שהיה במותר המוריש בו-זוגו;
(2) ילדי המוריש וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, הורי והוריו וצאצאיהם (בחוק זה – קרובי המוריש);"
לפיכך, חוק הירושה מגדיר שלושה ענפי ירושה לפי סדר עדיפויות: ילדיו של המוריש וצאצאיהם, הוריו ואחיו או אחיותיו וסבא וסבתא.
במידה וקיימים יורשים כלשהם בענף הראשון – צאצאים או צאצאי צאצאים (נכדיו, ניניו וכו') העיזבון יתחלק בהם במלואו, זאת גם אם קיימים למוריש קרובי משפחה מהענף השני דוגמת הורים או אחים. העיזבון יחולק קודם כל בין ילדי המוריש ורק אם הם אינם בחיים בין נכדיו.
אם אחד מילדי המוריש אינו בין החיים אך הותיר אחריו צאצאים, הם יזכו להתחלק בחלק של אביהם שווה בשווה.
במידה ולא קיימים יורשים בענף הראשון, זאת אומרת אדם הנפטר ואין לו ילדים, עיזבונו יחולק לקרובי המשפחה בענף השני – הוריו אם קיימים וצאצאיהם (אחיו של המוריש). העיזבון יחולק קודם כל בין הורי המוריש שווה בשווה. אם אלו אינם בחיים, העיזבון יחולק בין צאצאים (אחים ואחיות) כשאלו קודמים לאחיינים.
כמו בענף הראשון, אם אחד האחים נפטר אך הותיר צאצאים, הם יזכו להתחלק בחלקו שווה בשווה.
ובמידה ואלו לא קיימים, עיזבונו יחולק לקרובי המשפחה בענף השלישי – סבא וסבתא וצאצאיהם (דודים, בני דודים וכו'). גם כאן, העיזבון יחולק קודם כל בין סבא וסבתא ואם אלו לא בין החיים דודים ולאחר מכן בני דודים. דוד שאינו בן החיים, ילדיו יזכו להתחלק בחלקו שווה בשווה.
נצר אחרון: ישנם בני אדם עריריים, שלא הביאו צאצאים לעולם, שברגע מותם לא נותרו קרובי משפחה מאחד הענפים – לא הורים, לא סבים ולא אחים והם בבחינת נצר אחרון למשפחתם.
במקרים כאלה, החוק הישראלי מותיר למדינה לרשת את העזבון. סעיף 17 לחוק מאפשר למדינה להעניק חלק מהעיזבון באופן חד פעמי לקרוב שאינו יורש על פי דין, אך היה קרוב אל המוריש בזמן המוות.
בני / בנות זוג: החוק הישראלי מגדיר כי בן או בת זוג של נפטר תזכה לעיזבון בהתאם לענף בו נמצאים יתר היורשים. במידה והבן או בת הזוג יורשים יחד ילדי המוריש או הוריו, בן / בת הזוג יקבל חצי מהעיזבון ואילו החצי הנותר יתחלק בין ילדיו של המוריש ו/או הוריו. נניח שאדם נפטר ומותיר אחריו אישה ושלושה ילדים. 50% מהעיזבון יעבור לטובת בת הזוג ואילו 50% הנותרים יתחלקו שווה בשווה בין הילדים.
אם בן / בת הזוג זכה בעיזבון עם אחי הנפטר וילדיהם (אחייניו) או עם הורי ההורים (סבא, סבתא), יקבל בן / בת הזוג שני שליש מהעיזבון ואילו היתר יתחלקו חלוקה שווה בשליש הנותר.
בנוסף למחצית העיזבון, לבן או בת הזוג אפשרות לרשת גם את דירת המגורים, הרכב והרכוש הקיים באותה דירה בשלמות, דמי כתובתה ובנסיבות מסוימות אף לקבל מזונות מן העיזבון, בהתאם לנסיבות.
ידוע בציבור: על פי סעיף 55 לחוק הירושה, מעמדו של בן או בת זוג שאינו נשוי למוריש אך חי עימו זהה מבחינת ירושה לבן / בת זוג נשוי.
חשוב לדעת שגם קרובי משפחה שטרם נולדו נכללים ביורשים האפשריים של הנטר, אם מועד לידתם הוא בתוך 300 ימים מיום הפטירה.
החוק מגדיר באילו מקרים ברור המקרה עובר מהרשם לענייני ירושה לבית המשפט לענייני משפחה:
במקרים בהם יש צורך לחלק עיזבון לפי יורשים על פי דין בדרך כלל ממנים מנהל עיזבון. מנהל העיזבון רשאי להציג בפני בית המשפט הסכם חלוקה גם בהיעדר הסכמה של כל היורשים, נניח שמצב שחלק מהיורשים מסרבים להגיע לבית המשפט או לא ניתן למצואם וההחלטה במצב כזה היא לפתחו של לבית המשפט.
על פי החוק, על מבקש צו הירושה מוטלת החובה להוכיח מי הם היורשים האחרים או אם אין יורשים נוספים מלבדו והוכחה זו יש לעשות בראיות פוזיטיביות. מי שתובע את העזבון, חובת ההוכחה חלה עליו.
במידה ולא ניתן להביא ראיות פוזיטיביות בית המשפט יבחן את המקרה באמצעות מודל הסתברות אינדוקטיבית המנסה לפסול ספקות ראייתים באופן הבא:
כך שעל מנת שבית משפט יקבל עמדה לפיה אין יורשים נוספים, הוא ידרוש לראות כי נעשו ניסיונות סבירים ומשכנעים, במספר אמצעים ולאורך זמן, על מנת לאתר אותם.
חשוב להבין כי צו ירושה אינו סופי. אם יתגלו בעתיד יורשים נוספים בית המשפט יוכל לתקנו והיורשים יצטרכו להעביר אליהם את חלקם.
חוק הירושה מגדיר, כי במקרה והמוריש הוא נתין מדינה זרה, יש לתמוך את הבקשה לצו ירושה או צו קיום צוואה בחוות דעת הדין הזר של אותה מדינה בה המוריש היה אזרח.
מדובר בחוות דעת משפטית המוגשת כתצהיר ובה מפורט כללי החוק החלים על הירושה של הנפטר באותה מדינה בה הוא אזרח, כשהדין הרלוונטי הוא מקום מושבו בשעת מותו.
מדובר בכללי המשפט הבין לאומי הפרטי שבאים לוודא כי תושב זר לא יפגע משום החלת הדין הישראלי. עם זאת פסיקת בית המשפט העליון הכריע כי אדם לא יכול לעשות שימו בשינוי מקום מושבו לקראת מותו רק בכדי להדיר אנשים מסוימים מהירושה.
הליך בקשת צו ירושה או צו קיום צוואה עשוי להיות מורכז, בעיקר אם הוא מגיע לפתחו של בית המשפט. במשרד דקר, פקס, לוי, תיפגשו עורכי דין מומחים לדיני הירושה, צוואה או הדין הזר בעלי בעלי ניסיון של עשרות שנים בתחום שישמחו לייעץ, להיפגש ולענות על כל שאלה.