מעשה ידיה תחת מזונותיה

המזונות מקורם בדין העברי לפיו חייב הבעל לפרנס את אשתו. אך ניתן לקבלם גם בנישואין אזרחיים. חשוב להבדיל בין מזונות אישה הניתנים בטרם הזוג התגרש ועד למתן הגט, וניתנים על ידי בעלה במטרה לאפשר לה לקיים רמת חיים זהה לזו שניהלה במהלך חייה המשותפים עם בעלה, לבין מזונות ילדים הניתנים על ידי הבעל לאחר הגירושים על מנת להשתתף בנטל הכלכלי בגידול ילדיהם המשותפים.

לעומת מזונות ילדים שהם השתתפות בנטל הכלכלי, מזונות אישה מוענקים על פי רמת החיים אליה הורגלה בחיים המשותפים עם בעלה. מזונות אלה כוללים את כל צרכי האישה בכלל זה מזון, ביגוד והנעלה, הוצאות דיור, אחזרת בית, איפור, חוגים, הוצאות רכב, לימודים ואף חופשות ומותרות.

ישנם מקרים, אם כי נדירים, בהם בית המשפט עשוי לפסוק אף מזונות לטובת הגבר. למרות שהמזונות נקבעים לפי הדין הדתי ולפיו מזונות ישולמו על ידי הגבר בלבד, חיוב מזונות לגבר על ידי בית המשפט מסתמך על עקרון תום הלב שנלקח מהמשפט האזרחי ומדיני החוזים וכן על דין צדקה. כך לדוגמה בדצמבר 2011 חייבה השופטת שלי אייזנברג מבית המשפט לענייני משפחה בחיפה אישה לשלם לבן זוגה הידועה בציבור מזונות חודשיים בסך 2,000 בנוסף להוצאות אחזקת הבית (תמ"ש 12818-08-11).

בני הזוג חיו יחד כ-15 שנה. הגבר היה בן 64 בזמן הפרידה, מובטל, חסר הכנסות ושרוי בחובות ונסמך על שולחנה של האישה כל אותם שנים. האישה בת ה-76 אמידה, בעלת נכסים והכנסה יפה ממספר מקורות. בעקבות הסכסוך בין השניים האישה עצרה באחת את כל תמיכתה בו והוא אף נאלץ ללכת לבתי תמחוי על מנת לקבל ארוחה חמה. 

מזונותיה של אישה עובדת

הכלל הוא שכאשר האישה עובדת והכנסתה מספיקה לה לכיסוי צרכיה, זכאי הבעל לטעון כי "מעשה ידיה יהיו "תחת מזונותיה". כלומר, אישה אשר מתפרנסת באופן המספק את צרכיה לא תהה זכאית לדמי מזונות מבעלה. עם זאת, כאשר הכנסתה אינה מספיקה לה, כי אז בעלה חייב להוסיף ולממן את יתר הוצאותיה.

הכלל הזה מגיע מהמשפט העברי לפי הבעל זכאי להכנסות אשתו מעבודה ולכן אם האישה עובדת רשאי הבעל לטעון "צאי מעשה ידייך במזונותייך" ולקזז את המזונות מול הכנסתה מעבודה, אלא אם היא בוחרת להעביר את מעשה ידיה לבעלה ולקבל מזונות בתמורה.

כך למשל התחשב בית המשפט העליון  בהכנסותיה של אישה מרכושה בחישוב מזונות האישה (ע"א 569/89).

במקרה אחר, דחה בית המשפט המחוזי בספטמבר 1995 תביעת אישה למזונות משום הכנסותיה של האישה (מ"א 6501/94). "מכל מקום נחה דעתי שיש בהכנסת האישה כדי סיפוק צרכי מזונותיה והותר, במיוחד כשלא הוכח קיומה של רמת חיים גבוהה, ולפיכך תביעת האישה למזונותיה נדחית" כתב השופט יהודה זפט.

ככלל, בתי המשפט לא מחייבים אישה שהורגלה לא לעבוד לצאת לעבודה גם אם היא מסוגלת לכך. ניתן ללמוד מכך בהחלטה השופטת נתניהו (בע"א 687/83): "אם היא יוצאת לעבודה ומשתכרת ראשי הבעל לומר לה: צאי, מעשה ידיך במזונותיך, אין הוא זכאי לדרוש ממנה לצאת ולהשתכר על מנת לפטור עצמו ממזונותיה, אפילו עבדה בעבר, אך הפסיקה את עבודתה, זכאית היא לקבל ממנו את מזונותיה במלואם".

יחד עם זאת, בשנים האחרונות חלה תמורה במדיניות בתי המשפט ואישה שיכולה לצאת ולהשתכר בכבוד, הדבר ילקח בחשבון בבוא בית המשפט להחליט על היקף המזונות ויפחית את פוטנציאל ההשתכרות שלה מדמי המזונות.

הסכם חיים משותפים

במקרה של פרדה, על רכוש בני הזוג ששימש אותם לחיי היום יום חלה חזקת השיתוף, כך שאם שני בני הזוג התגוררו לאורך זמן בדירה השייכת לאחד מהם, בית המשפט עשוי לחלקה בניהם. כך גם במקרה ואחד מבני הזוג הביא עימו לקשר דירה והשכירות שימשה את חייהם המשותפים.

מכאן חשיבתו של חתימת הסכם חיים משותפים לעניין מזונות ויש לעגן בתוכו את סוגית המזונות במקרה של פרידה.

כך למשל קבע בית משפט העליון במרץ 1983 כי נ"יתן לבסס את זכותה של אישה למזונותיה, לאחר הפירוד, על הסכם מכללא, אשר תוכנו משתנה, כמובן, על פי נסיבותיו של העניין" (השופט אהרון ברק ע"א 805/82).

מזונות לתקופה החיים המשותפת

מזונות ניתנים על פי הפסיקה והלכה. ניתן לחלקם לשניים: מזונות לתקופת החיים המשותפת ומזונות לאחר הפירוד – הרי הם מוזנות משקמים.

הפסיקה קובעת כי אישה זכאית למזונות לתקופה בה היא חייה עם בן זוגה, וזאת מכוח הסכם מכללא. הכוונה שמסיקים לפי השכר הישר מתוך התנהגות הצדדים והתנהלותם בקשר שבעלה אמור לכסות את כל צרכיה בין היתר ביגוד, הוצאות דיור, מזון , שכר דירה, רכב, לימודים וכו'. זאת משום שההיגיון מכתיב שאישה החייה חיי שיתוף מלאים ומילאה את חובותיה כלפי, זכאית גם לזכויות המוקנות מתוך קשר זה, כפי שהחוק מתייחס לאישה נשואה.

מערכת יחסים זאת ניתן להוכיח גם ללא הסכם כתוב בין שני הצדדים באמצעות עדים וראיות שמאששות את דבר החיים המשותפים בין שני בני הזוג וכמובן עצם היות בני הזוג נשואים.

הפסיקה למעשה רואה בעצם החיים המשותפים מחויבות בין בני הזוג אף ללא נישואים.

עם זאת, לא בכל מקרה חייב הבעל במזונות. ישנם מקרים בהם זכותה של האישה תישלל, על פי הדין העברי.

תביעת מזונות אישה ומזונות ילדים הוא הליך מורכב הדורש ידע, ניסיון וליווי משפטי. במשרדנו תיפגשו עורכי דין מומחים לדיני משפחה, ידועים בציבור ומזונות בעלי ניסיון של עשרות שנים בתחום שישמחו לייעץ, להיפגש ולענות על כל שאלה.