תפריט
הסדרי ראיה או בשמם המודרני – חלוקת זמני שהות מתבצעים בתום הליך גירושים בהסכמה או על ידי פסיקת בית הדין / בית המשפט. הדבר נכון גם להורות משותפת שנעשתה ללא הליך נישואין.
זמנים אלו הם למעשה חלוקת הזמן בהם ישהו הילדים עם בני הזוג הגרים בנפרד. הזמנים הללו צריכים לכלול בתוכם חלוקה מסודרת של ימי חול, חלוקה בסופי שבוע, חופשים, חגים וכו' ומסדירים את יכולת ההורה שאינו בעל המשמורת לשמור על קשר רציף עם ילדיו. במצבים של משמורת משותפת הם מגדירים באילו זמנים כל אחד מההורים ישהה עם הילדים.
ניתן ואף רצוי להגיע להסכמה בין בני הזוג על הסדרי הראיה באמצעות הסכם כתוב בניהם. את ההסכם יש להביא לאישור בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, הערכאות המוסמכות לטפל בכך. אך מה קורה כאשר האם מתעקשת לקבל לידה את המשמורת ומסרבת למשמורת משותפת, הגם שהאב מעוניין ומסוגל לטפל בילדיו?
פעמים רבות האם מסרבת למשמורת משותפת, בעיקר אם הדבר כולל עימו היעדר מזונות על פי המדיניות החדשה המתחשבת ביכולת השתכרות וחלוקת זמני השהות ופחות בסיבה מגדרית. בזמן הליך גירושין, כשהצדדים אינם מצליחים להגיע להסכמה יש להגיש בקשה ליישוב סכסוך במשפחה ורק לאחר מכן בדרך של תביעת משמרות. אז הדבר עובר לידי הערכאה הממונה לכך – בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני.
בשלב הבא בית המשפט או בית הדין עשויים לבקש הערכת מסוגלות הורית שתבוצע על ידי פסיכולוג מומחה לדבר או תסקיר על ידי פקידת סעד, על מנת להגיע להכרעה בנושא כשהעיקרון המנחה על פי חוק הוא טובת הילד.
בעבר, באין הסכמה, בתי המשפט נהגו להורות על מסירת ילדים מתחת לגיל 6 לחזקת האם על פי "חזקת הגיל הרך" שנקבעה בחוק הכשרות המשפטית האפוטרופסות (סדרי הדין וביצוע), תש"ל 1970. על מנת לחרוג מנוהג זה, היה צריך להוכיח כי האם אינה כשירה לגדל את ילדיה, אם משום מצבה הנפשי, חשד להזנחה והתעללות או משום מצב קיצוני אחר. כך קרה, שבמידה ואחד הילדים מתחת לגיל 6 גם אחיו ואחיותיו מעל גיל זה היו בדרך כלל עוברים לחזקת האם בכדי לא להפריד בניהם.
מסקנות ועדת שניט שפורסמו בדצמבר 2011 גרמו לשינוי מדיניות בכך שהמליצו לבטל את חזקת הגיל הרך. למרות שהחזקה עודנה שרירה וקיימת, הדבר נתן את אותותיו משום שבתי המשפט לענייני משפחה מתינו מאוד את מדיניותם הקודמת בנושא וניתן לומר שכיום כל מקרה נבחן לגופו.
כך לדוגמא דחה בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון במרץ 2014 (תמ"ש 53472-12-11) תביעת אם למשמורת מלאה על שתי בנותיה בנות ה-5 וה-6 תוך שהוא מתייחס למדיניות החדשה. השופטת ורדה בן שחר כתבה בהחלטתה כי "יש צורך לבדוק ולאבחן כל מקרה לגופו של עניין כאשר המטרה היא לקבוע אחריות הורית משותפת ככל שהדבר ניתן… בשנים האחרונות החלה להתפתח גישה חדשה אשר מבקשת לדחוק את התפסיה המשפטית העוסקת בהחזקת קטינים ובקביעת הורה משמורן ובמקומה להנחיל עקרונות משפטיים חדשים אשר מתבססים על מודל של אחריות הורית, כשהשאיפה היא לאחריות הורית משותפת".
השוני, אם כך, מתבטא בהעדפת טובת הילד על פני מגדר ההורה וזו נקבעת בדרך כלל על ידי יכולת כלכלית של ההורה וסיפוק צרכיו הרגשיים והנפשיים של הילד שכוללים, באופן טבעי, שמירה על קשר עם ההורה השני.
משום כך, מניעת קשר עם ההורה השני לאחר הגירושין בשל התנהגות האם, עשויה להיחשב כניכור הורי. בתי המשפט רואים את האחריות למצב בו הילדים מסרבים ליצור קשר או להיפגש עם אחד ההורים על ההורה השני. למעשה, אם הדבר יגיע לפתחו של בית המשפט, ירצה השופט לדעת מדוע הדברים הגיעו לידי כך ומה תרומתו של ההורה השני למצב. אם תוכח תרומה שכזו, האחריות למצב וההשלכות החמורות בעקבות כך יוטלו על ההורה המסית – מקנסות ועד העברת המשמורת.
כיום מדיניות בתי המשפט היא לאפשר לגבר להיות הורה משמורת יחד עם האם החלוקה שוויונית כמה שניתן, אם הוא מעוניין ומסוגל לכך. זאת משום שעל מנת שהילדים יתפתחו באופן תקין ובריא יש צורך בתפקיד משמעותי של שני ההורים בחייהם.
במצב הנוכחי, אם האב דורש זאת, האם תתקשה לשכנע את פקידת הסעד העורכת את התסקיר וכן את בית המשפט כי טובת הילד אינה מאפשרת משמורת משותפת.
בתי המשפט נוהגים לדחות טענות לפיהם האם הייתה ההורה העיקרי בזמן הנישואים ועסקה בגידול הילדים, זאת בהנחה וטרם הגירושין שני ההורים תפקדו באופן ראוי ושווה. כך שנטל ההוכחה במצב כזה עבר לידי האם המבקשת משמרות מלאה – עליה להוכיח נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת.
כך לדוגמה בית משפט השלום לענייני משפחה בירושלים פסק באוקטובר 2009 (תמ"ש 016422/08) כי בהיעדר נסיבות מיוחדות להעדיף את האם על פני האב, תינתן משמורת משותפת גם ללא הסכמת האם ודחה את תביעת האם למשמרות מלא: “בנסיבות בהן לא תפקד אחד ההורים כהורה מיטיב יותר מההורה האחר, ובהעדר נסיבות המצדיקות זאת, אין סיבה להעדיפו וליתן בידיו את המשמורת הכורכת בחובה העדפה מסוימת הנוגעת להחלטות שונות באשר לגידול הילדים", כתבה סגנית הנשיאה נילי מימון. "בנסיבות בהן ההורים שניהם תפקדו כהורים ראויים בתפקוד הורי שווה, מילאו מטלות הוריות באופן שווה, אין מקום להעניק משמורת לאחד מהם, תוך נישול ההורה האחר מהזכות והחובה להיות ההורה המשמורן”.
בפסק דין אחר קבע בית משפט לענייני משפחה בירושלים בספטמבר 2008 בפסק דינו של השופט בן ציון גרינברגר (תמ"ש 19660/07) כי כדי לקבוע משמרות משותפת חייבים להתקיים התנאים הבאים: מסוגלות הורית טובה של שני ההורים, רמת שיתוף פעולה בין ההורים, הערכה הדדית, תפיסת הילדים את שני הבתים כמרכזים בחייהם ומרחק גיאוגרפי קטן בין שני הבתים.
מה באשר להסכמי זמני שהות קיימים שקבעו לפני שינוי מדיניותו של בית המשפט? האם ניתן לשנותם בהתאם למדיניות החדשה?
התשובה היא שבהחלט כן, אך נטל ההוכחה לשינוי הסכם קיים יהיה על הצד המבקש לשנותו. בטרם פניה לבית המשפט יש צורך בהגשת בקשה ליישוב סכסוך. באם זו נכשלה ניתן לפנות לבית המשפט בתביעה לשינוי זמני זהות. האב, במקרה כזה, יצטרך לשכנע את בית המשפט מדוע שינוי כזה יטיב עם הילדים והאם הנסיבות בהם ניתנה משמורת מלאה לאם השתנו, במיוחד אם מדובר בזמן לא רב לאחר חתימת ההסכם? למשל, משמורת מלאה שניתנה לאם משום שהניקה את ילדה, עשויה להשתנות עם תום תקופת הינקות ושינוי הנסיבות. באופן כללי, שינוי בהסכם קיים נעשה קשה יותר ויותר ככל שחולפות השנים, ההסכמים קוימו והילדים התרגלו למצב הקיים.
במקרים כאלה בית המשפט יבקש לברר:
איך למנוע משמורת משותפת
לעיתים אבות מנסים להפוך את הקערה על פיה, ולבקש את כלל המשמורת, או שמרבית זמני השהות יעברו לידם, אם משום טענות לחוסר יכולות או רצון של האם לגדל את ילדיה או אף טענות פרקטיות של יכולת כלכלית או זמן פנוי.
גם כאן בית המשפט מקפיד על טובת הילד, וזו קובעת כי הוא זקוק לשני ההורים לשם התפתחותו התקינה. בדיוק כשם שנטל ההוכחה הוא על האם, במקרה והיא תובעת לידה משמורת מלאה, כך גם נטל ההוכחה יהיה על האב במקרה שהוא מבקש לידיו את כל המשמורת.
האב יצטרך להוכיח, כי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת:
חשוב לציין, כי למרות שמדיניות בתי המשפט השתנתה בנושא זה, היא אינה שוויונית לחלוטין. מעטים הם המקרים בהם גבר יקבל לידיו את המשמורת המלאה על ילדיו, במידה והאם מסרבת לכך. לכל היותר, יהיה מדובר במשמורת משותפת.
תביעה לקבל משמורת משותפת ללא הסכמת האם היא נושא מורכב וסבוך גם כיום, לאחר שינוי מדיניות בתי המשפט בנושא, ומצריכה ליווי וייעוץ משפטי צמוד. במשרד כהן דקר פקס ברוש, תיפגשו עורכי דין מומחים לדיני משפחה המוסמכים גם כמגשרים ולהם ניסיון רב בהסכמי ראייה, מזונות, הסכמי גירושים ותביעות מכל הסוגים אשר ישמחו לקבוע איתכם פגישה וללוותכם בהליך המורכב הזה.