רישום ילדים לבתי ספר בגירושין

קשיים מיוחדים בחייהם של הורים גרושים – והפעם: רישום ילדים לבתי ספר

את רוצה שהילד שלך ילמד בבית ספר דתי ואילו הגרוש מסרב? מה ניתן לעשות? האם בית המשפט יוכל להחליט בנושא? המאמר הבא מאת עורכי הדין דקר, פקס, לוי מסביר את הנושא.

גירושי הורים הם עניין משמעותי ומורכב, במיוחד כאשר מעורבים ילדים. הניתוק בין ההורים לא יכול להיות מוחלט, שכן עליהם לקבל החלטות הקשורות לילדיהם ולפעול ביחד לרווחתם ולטובתם. כאשר יש הסכם גירושין מפורט וברור שמתייחס גם לחינוך הילדים, הדברים ברורים וקל יותר ליישם אותם. עם זאת, לעתים עולות סוגיות הנובעות מההסכם, שכן הילדים גדלים, ההורים משנים דבר מה או שניים באורח חייהם, לעתים רוצים להעתיק את מקום מגוריהם ועוד. נשאלת השאלה מה עושים במקרה כזה וכיצד קובעים היכן הילד יתחנך? ויתרה מכך, כאשר אין הסכם גירושין מאושר או כאשר ההסכם לא מפרט את נושא חינוך הילדים, נדרשת הכרעה בנושא.

במקרים כאלו, המחלוקת מובאת לפתחו של בית המשפט, אשר יבחן את הדברים לאור עיקרון העל של טובת הילד ולאחר קבלת חוות דעתם של מומחים (עובדים סוציאליים, פסיכולוגים וכדומה) ושימוש בכלים הרלוונטיים העומדים לרשותו כדי להגיע למסקנה מהי טובת הילד הספציפי בכל מקרה גופו.

מחלוקת בנושאי חינוך

חינוכם של הילדים לאחר הגירושין הוא נושא לא פשוט כלל, אשר יכול להוביל למחלוקת רבות בין ההורים שלהם. אי הסכמה בנושאי חינוך יכולה לבוא לידי ביטוי בשאלה באיזה מוסד לימודי הילד ילמד – האם במוסד לימודי דתי או חילוני? השאלה המרכזית שיש לעסוק בה מתעוררת במקרים בהם אחד ההורים חוזר בתשובה/יוצא בשאלה ורוצה שילדו יתחנך במוסד לימודי מתאים. שאלה נוספת שעולה על הפרק – מה טיבו של החינוך שהילד יקבל? האם חינוך ביתי או חינוך דמוקרטי או אנתרופוסופי על הפרק? ולעתים – האם בהגיעו של הילד לגיל מסוים, הוא יתחנך במוסד לימודי פתוח, או שמא יעבור למוסד סגור (פנימייה)?

שאלות אלו ושאלות דומות אחרות, הקשורות בחינוך הילד, והנוגעות לרוב לזמן הפנוי שלו, כגון: כמה זמן יוכל לשחק במחשב ביום? כמה שעות יוכל לצפות בטלוויזיה וכו', עלולות להוביל להתנצחות קשה בין ההורים ולמבוי סתום אשר מחייב את התערבותו של בית המשפט. כלומר: כל נושא שבו עשויה להתעורר מחלוקת באשר לחינוכו של הילד ולאופן ההתנהלות עימו – דורש מעורבותו של בית משפט.

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות

סמכותם של ההורים לקבל החלטות בדבר חינוכו של ילדם נובעת מחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: "החוק") שהוא החוק הרלוונטי לנושא. החוק מעניק להורים את האחריות והזכות לקבוע החלטות הקשורות לילדיהם, כולל חינוכם. ע"פ סעיף 24 לחוק, בין אם ההורים פרודים או גרושים, הם רשאים להסכים ביניהם על מי מהם תהיה האפוטרופסות לקטין, כולה או חלקה, מי מהם יחזיק בקטין, ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא עמו במגע; ההסכם טעון אישורו של בית המשפט, וכזה יתקבל רק לאחר שנוכח כי ההסכם הוא לטובתו של הקטין.

ע"פ סעיף 25 לחוק, אם ההורים לא מצליחים להגיע ביניהם לידי הסכם, או שהם הגיעו להסכם אך הוא לא בוצע כיאות, בית המשפט רשאי לקבוע ולהחליט בעניינו של הקטין כפי שימצא לנכון – ע"פ עיקרון טובת הילד, תוך שימוש בכלים שצוינו לעיל.

התערבות בית המשפט – לא אושרה מסגרת חינוך ביתי

דוגמה למקרה בו נדרשה התערבות של בית המשפט בנוגע לחינוך הילדים לאחר שההורים התגרשו, ניתן למצוא בתמש (חד') 25800-03-12‏ ‏ ר. ק נ' א. ק. בית המשפט לענייני משפחה בחדרה דחה תביעה של אם משמורנית לשנות את מסגרת החינוך של בנם המשותף של הצדדים (ילד בן 12) ממסגרת חינוך ממלכתי למסגרת חינוך ביתי. השופט ט' פפרני הגיע למסקנתו מכמה טעמים, ביניהם: 1) עמדתו של נציג משרד החינוך לפיה במקרה של קושי בשיתוף פעולה בין ההורים, בתכנון וניהול החינוך הביתי, לא ניתן לאשר חינוך ביתי. 2) עמדת האב והדברים שאמר לעובדת הסוציאלית – השופט התרשם כי עמדת האב נובעת מחשש אמיתי מפני פגיעה אפשרית בקטין ובקשר עמו. 3) כן נלקחה בחשבון עמדת הקטין שהביע רצונו להישאר באותה מסגרת חינוכית בה הוא לומד כיום.

השופט פפרני ציין, כי ע"פ ההלכה, על בית המשפט לתת אפשרות לקטין להביע את רגשותיו, דעותיו ורצונותיו. בהתאם לגילו ולשיקול דעתו, יש מקום לייחס משקל לעמדתו.

במקרה הנדון, נקבע כי נוכח גילו של הקטין, בן כ- 12 שנים, ויכולתו השכלית, יש לייחס לעמדתו משקל ממשי.

אם כן, בית המשפט מכריע במחלוקת הקשורה לחינוך קטין לאור העקרון של טובת הילד, כאשר במקרה שבו הילד מסוגל להביע את דעתו ורצונותיו ברורים – ניתן לכך משקל משמעותי.

חינוך דתי או חילוני? הכרעת בית המשפט

חינוך ילדים לאחר גירושין או בהורות משותפת לדתיים, לחילוניים או כשמודבר בבני זוג שבהם אחד הצדדים הוא דתי ואחד הצדדים חילוני, יכולה לעורר קונפליקטים קשים ביותר. בית המשפט היה ער לכך, ובבג"ץ 181/68 הדסה פלורסהיים נ' ביד"ר אזורי חיפה ואח' פ"ד כב(2), 723 ערך חלוקה פנימית בין עניינים כבדי משקל לבין עניינים משניים וקלי ערך הנוגעים לחינוכו של קטין. בית המשפט קבע, כי החלטה בנוגע לזרם החינוך מהווה נושא בעל חשיבות, שעל שני ההורים לתת דעתם עליה.

בפסק הדין נקבע, כי: "גירושי ההורים משאירים את דין האפוטרופסות בעינו ועדיין יש לשני ההורים דעה לגבי חינוך ילדם. ייתכן שלגבי ענין משני וקל ערך הנוגע לחינוכו של קטין בבית ההורה המחזיק בילד, תהא זכות ההכרעה בידי אותו הורה. ההכרעה בעניין כזה יכול שתהא טפלה לזכות החזקה. לא כן הוא לגבי ענין בעל חשיבות עקרונית, אם יקבל הילד חינוך דתי או אחר, אשר בו נתחלקו האפוטרופסים בדעותיהם."

לא אחת, בית המשפט נדרש להכריע במחלוקות בנושא זה. כך למשל, בתמש (ת"א) 60481-09‏ ‏ ש.כ נ' א.כ דן בית המשפט בבקשה לקבוע את זרם החינוך והמסגרת החינוכית של ילדי הצדדים – האם ילמדו בחינוך בממלכתי (כפי שרוצה האם) או בחינוך ממלכתי דתי (כפי שחפץ לו האב).

בית המשפט לענייני משפחה במחוז ת"א קבע, כי לאור הניכור שהתגבש כלפי האם (בשל התנהגות האב בין אם במודע ובין אם לאו), אין זה נכון שהילדים ימשיכו במסגרת ממלכתית- דתית בשלב זה.

השופט קבע, כי בשנת הלימודים הקרובה הילדים יתחנכו במסגרת ממלכתית ובמקביל, האב והאם ידאגו למסגרת בה הילדים יתוגברו בלימודי יהדות.

שאלות בנושא חינוך אנתרופוסופי או ממלכתי

סוגיה אחרת בחינוך שהגיעה לפתחו של בית המשפט היא סוגיית החינוך האנתרופוסופי.

בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון דן בבקשה דחופה שהגיש אב, מספר ימים לאחר תחילת הלימודים, לרישום קטינה לכיתה א' בבית ספר יסודי של החינוך הממלכתי באזור מגורי הצדדים, לאחר שנודע לו כי האם רשמה את הקטינה באופן חד צדדי ובניגוד מוחלט לעמדתו לבית ספר פרטי אנתרופוסופי.

השופטת ד"ר ורדה בן שחר קבלה את עמדת האב, וקבעה כי להורים יש זכות להחליט באיזה מוסד חינוכי יתחנך ילדם ואיזה סוג חינוך יקבל, כל עוד הדבר נעשה בהסכמה. אם אין הסכמה, בית המשפט יכריע בהתאם לקביעות המומחים בנושא כשהעיקרון המנחה הוא טובת הילד.

במקרה זה, הסוגיה הונחה לפתחו של בית המשפט זמן קצר לפני תחילת שנת הלימודים, ולכן לא היתה אפשרות לבדוק לעומק את הנושא באמצעות מומחים. כמו כן, נקבע כי ביה"ס האנתרופוסופי לא מוכר על ידי מערכת החינוך וביהמ"ש לא יכול לחייב הורה לשלוח ילד לבית ספר שאינו מוכר. מעבר לכך, השופטת ציינה כי התשלום החודשי עבור בית הספר הפרטי הוא 1,200 ₪ לחודש, ולא ניתן לחייב את האב לשאת בעלות בית ספר פרטי. "מצבם הכלכלי של הצדדים הורע והוא הולך ונעשה  גרוע יותר", כתבה השופטת בהחלטתה. (תמש (ראשל"צ) 14489-08-12‏ ‏ נ. ע נ' א. ע)

נושא חינוך הילדים הוא נושא שיכול לעורר אמוציות רבות ואי הסכמות בין ההורים. אם הגעתם למבוי סתום בנושא, מוטב כי תפנו לעורך דין שמתמחה בדיני משפחה אשר יוכל לייעץ לכם לגבי דרך הפעולה המתאימה.

במשרד עורכי הדין דקר, פקס, לוי ישנם עורכי דין המתמחים בדיני משפחה וגירושין, ואשר מוסמכים גם כמגשרים. ניתן לפנות אליהם בכל שאלה בנושא.