תקדים: רישום אב פסיכולוגי למניעת ממזרות

ילדה שנולדה כתוצאה מקיום יחסי מין של אימה עם חבר בזמן שהייתה נשואה לאחר, תזכה לראשונה לרישום אביה כאב "פסיכולוגי", וזאת על מנת להימנע מלגרום לה להיות ממזרה, כך פסק בית משפט לענייני משפחה בקריות ביוני 2021שי (תמ"ש 63348-11-20).

מדובר בפתרון יצירתי לסוגיה מורכבת וארוכה שנמשכה מעל עשר שנים. הילדה, כיום בת 17, נולדה לאמא שהרתה מחבר של אימה, לפני שהתגרשה מהבעל. בית המשפט המחוזי בירושלים סירב כבר לפני עשור לרשום את שם האב ופרטיו כאביה הביולוגי וזאת על מנת להגן עליה ממזרות. הילדה נשארה כאדם היחיד בארץ ללא רישום אב ברשומות.

הילדה לא ויתרה והגישה תביעה נוספת הפעם לבית משפט לענייני משפחה בקריות. היועץ המשפטי לממשלה והגרוש התנגדו לבקשה. עמותת מרכז צדק לנשים הצטרפה כידיד בית המשפט ובסופו של יום, בית המשפט קיבלה את התביעה למרות ההתנגדויות והילדה תזכה לרשום את אביה בתעודות זהות כאב פסיכולוגי, מבלי לבקש בדיקת רקמות ומבלי לקבוע מסמרות באשר לזהותו הביולוגית. בכך יגן בית המשפט על הילדה מפני ממזרות מצד אחד וידאג לזכותה לרשום את פרטי אביה מהצד האחר.

הדיון התנהל סביב עובדת לידת הילדה בתוך 300 יום לאחר גירושי אמה. סעיף 22 לחוק מרשם אוכלוסין, תשכ"ה 1965 דורש פסק דין של בית משפט או בית דין מוסמך על מנת לרשום אדם כאביו של קטין שנולד לאישה שהיתה נושאה לאחר בתוך 300 יום שלפני מועד הלידה.

זמן קצר לאחר לידתה, אביה של הילדה נרשם במשרד הפנים מבלי שניתן פסק דין כפי שדורש החוק. לאחר שמשרד הפנים גילה את הטעות הרישום נמחק ומאז לא היה לילדה אב רשום.

לאחר זמן מה תבע גרושה של האם להצהיר כי הוא אביה של הקטינה. בית המשפט דחה את התביעה על הסף מחשש כי בדיקת רקמות לאב עלולה לפגוע קשות בטובת הקטינה ובמעמדה האישי, באם יוכח כי התובע לא בעלה, בשל החשש לממזרות. עוד כתב בית המשפט כי האב לא גילה כל עניין בה מאז לידה וכי הילדה מכירה אב אחד מלידתה, והוא חברה של אימה, שהוא ככל הנראה גם אביה הביולוגי. גם ערעור שהגיש הגרוש נדחה (ע"מ 526/07).

השופטים ששונה שטמר, יצחק עמית ויעל וילנר קבעו כי בין הזכויות הלגיטימיות של הגרוש, הציבור והילדה, גוברת זכותה של הילדה שטובתה לא תפגע, וציינו כי כאשר הילדה תתבגר היא תוכל לפעול בעצמה לבירור זהות אביה הביולוגי.

הילדה שהגישה את התביעה טענה לשני פסקי דין של בית המשפט לענייני משפחה (תמ"ש 8096-02-10 ותמ"ש 50330/04)  בהם נקבע כי האב המגדל הוא האב הפסיכולוגי תוך הימנעות משאלות אבהות ביולוגית שעלולה לפגועה בילדה.

תחילה, קיבל גרושה של האם את התביעה, אך חזר בו לאחר מכן. חברה של האם, שככל הנראה גם אביה הביולוגי, קיבל את התביעה.

התנגדות ב"כ היועמ"ש נסמכה על כך שפסק הדין ניתן כבר בסוגיה ואין מקום לבירור חדש עד שתגיעה הילדה לגיל 18, וכן משום התנגדות הגרוש.

באופן חריג, הילדה עצמה השתתפה בדיון והסבירה כי סיפור התביעה הוא סיפור חייה. היא קבלה על כך ששם משפחתה כולל את שם המשפחה של הגרוש למרות שאין לה כל קשר אליו ואילו היא אינה יכולה להוסיף את שם אביה המגדל, אותו היא מכירה כל חייה.

בפסק הדין כתב השופט ניר זיתוני כי "התובעת והקטינה לא מבקשות מבית המשפט לקבוע כי הנתבע 3 (חברה של אימה) הוא האב הביולוגי של הקטינה. לא מבוקש לבצע בדיקת רקמות. לא מבוקש להביא ראיות נסיבתיות ולכן אין צורך בתסקיר או בחוות דעת מומחה. כל מה שמבוקש הוא ליצור התאמה בין מציאות החיים של הקטינה מיום לידתה לפיה היא מכירה אב אחד, לבין הרישום במשרד הפנים".

עוד כתב השופט זיתוני כי "אין כל תשתית המאפשרת לקבוע כי קבלת התביעה לכשעצמה תגרום נזק לקטינה. לפיכך, יש משקל בכורה לרצונה הברור של הקטינה כי אביה המגדל ירשם במשרד הפנים כאביה הפסיכולוגי כבר היום והיא תוכל להוסיף לשם משפחתה את שם משפחתו… אין מחלוקת כי לקטינה בה אנו עוסקים יש אב פסיכולוגי אחד. הגיעה העת כי גם משרד הפנים יכיר במציאות זו".