תפריט
על פי תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984 על בעל דין בבית משפט לענייני משפחה לצרף לכתב טענותיו רשימת מסמכים עליה הוא מסתמך בהליך המשפטי. התקנות מחייבות גילוי מסמכים מוקדם, על מנת להקנות לנתבע את הזכות לעיין בהם מראש ועקב כך להתכונן לדיונים טוב יותר.
גילוי זה עשוי לשפוך תמונה מקיפה יותר על סדר האירועים בהם דן בית המשפט. המחוקק נדרש לדבר, היות ובמאבקי גירושים התמונה המוצגת לבית המשפט עשויה להיות רחוקה מהמציאות ובית המשפט עלול למצוא את עצמו משמש כלי בידי אחד הצדדים לניגוח הצד שכנגד כחלק מפירוק המשפחה.
באופן כלל בתביעות אזרחיות, בתי המשפט מכירים בזכות לחיסיון מסמכים שהוכנו לצורך המשפט לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי. "מן ההכרח הוא לאפשר לאסוף באין מפריע את החומר הדרוש לשם ניהול המשפט ולהביאו לפני פרקליטו, ללא חשש שדבריו יתגלו ליריבו. מטעם זה, כדי לא להגביל אדם באכיפת זכותו או בהגנתו, מכיר הדין בחסיון מוחלט של מסמכים שהוכנו לצורך משפט" אמר נשיא בית המשפט העליון יואל זוסמן ב-1973 (ע"א 407/73).
יחד עם זאת, חשוב לדעת כי לבית המשפט שיקול דעת רחב בהחלטה האם לאפשר לצד שכנגד לעיין במסמכים עליה נסובה הראייה כשהשאלה הנשאלת האם הדבר ישרת את מטרות הצדק או את האינטרסים של אחד הצדדים.
עם זאת, המדיניות של בתי המשפט, כמו גם תקנות סדר הדין האזרחי, מכילות חובת גילוי מסמכים אחרת לגמרי בבית המשפט לענייני משפחה משום אופי הסכסוכים הנידונים שם.
על כן המחוקק הטיל חובה מוגברת על בעל דין המגיש תביעה בבית המשפט לענייני משפחה והוא עושה זאת באמצעות חובת גילוי.
תקנה 114א קובעת מפורשת כי יש לצרף את המסמכים כבר בכתב הטענות אחרת אלו לא יוכלו להיחשב כראיות בהליך ההוכחות. לא כך בהליכי תביעה אזרחיים, שם לא חלה חובת שקיפות שכזו והדיונים מנוהלים תוך כדי הפתעת היריב, בעיקר אך לא רק בשלב החקירה הנגדית.
כך למשל דחה בית המשפט העליון באוגוסט 2012, בקשת רשות ערעור של המאגר הישראלי לביטוח רכב נגד החלטת בית משפט המחוזי בחיפה שלא להעביר את חומרי החקירה וסרטי המעקב של מבוטחת התובעת פיצויים בגין נזקים שנגרמו לה בתאונת דרכים (רע"א 5422/12). "החלטה זו תואמת, הלכה למעשה, את 'דרך ההתנהלות הקלסית של ההוכחות'", כתב השופט צבי זילברטל בהחלטתו. "מכאן שלא ניתן לראותה כפגיעה בלתי מידתית במבקשת. אכן, ניטל מהמבקשת יתרון ששיטת התצהירים מעניקה לתובעים, הזוכים לדעת כיצד יעידו הנתבעים בעדותם הראשית עוד בטרם שהתובעים נחקרים בחקירה נגדית. יתרון זה, כפי שצוין לעיל, אינו תמיד ראוי".
כאמור, המצב בבתי משפט לענייני משפחה שונה בתכלית, אך הוא נסמך לא רק על תקנות סדר הדין האזרחי אלא גם על הפסיקה לדורותיה. כך קבע בית המשפט העליון בספטמבר 2013 כי בתי המשפט לענייני משפחה מוסמכים להורות על גילוי מסמכים, בכל שלב (בע"מ 4738/13). מדובר היה בסכסוך גירושים שנגע לגובה מזונות וחלוקת הרכוש. האישה ביקשה כי הבעל יגלה את כל מסמכיו ואילו הבעל התנגד לכך קודם הבאת הראיות, אך בית המשפט פסק כי תתקיים חובת גילוי מסמכים הדדית עוד בטרם לשלב זה. הבעל ביקש בקשת רשות ערעור לעליון וזה דחה אותה. בהחלטה כתב נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס והשופטים אליקים רובינשטיין ודפנה ברק-ארז כי "בתי המשפט לענייני משפחה מוסמכים להורות על גילוי ועיון במסמכים, ככל שהוראה כאמור נדרשת בנסיבות העניין. הוראות אלו ייעשו בדרך שבית המשפט ימצא לנכון".
תקנות סדר הדין האזרחי מותירות כאמור שיקול דעת רחב לבית המשפט בכל הקשור לגילוי המסמכים. כשמדובר בתביעה אזרחית אחרת, על בתי המשפט חל פרק ט' לתקנות שאינו מחייב לגלות את המסמכים בשלבים מוקדמים של המשפט.
תקנה 258 ט' מגדירה מצב שונה המתייחס רק לבתי המשפט לענייני משפחה:
(א) "לכתב טענות יצרף בעל דין רשימת מסמכים שעליה נסמך כתב הטענות, בין שהם ברשותו ובין שאינם ברשותו.
(ב) מסמך כאמור בתקנת משנה (א) המצוי ברשותו של מגיש כתב הטענות, יצורף העתק או תצלום שלו לכתב הטענות, ואם אין הוא מצוי ברשותו, יציין בתצהיר המאמת את כתב הטענות בידי מי, למיטב ידיעתו, הוא מצוי.
(ג) לא צירף בעל דין מסמך כאמור בתקנת משנה (ב), תחול תקנה 114א'.
(ד) הוראות פרק ט' בעניין גילוי מסמכים לא יחולו על תובענות בענייני משפחה".
זאת, אומרת שאם בעל הדין לא צירף בעל הדין את המסמכים לראיות, חלה עליו תקנה 114א' החלה רק בבתי משפט לענייני משפחה: "בעל דין שאינו מגלה מסמך שיש לגלותו לפי תקנה 112 או שאינו נענה לדרישה לפי תקנה 114, לא יהא רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו באותה תובענה, אלא ברשות שנתן בית המשפט את הגשת המסמך, רשאי הוא להורות בכל הנוגע להוצאות או לעניינים אחרים".
כפי שהוסבר, בבתי משפט לענייני משפחה שלב גילוי והעיון במסמכים אוחדו לשלב אחד והוקדמו לשלב הגשת כתבי הטענות. יחד עם זאת, הליך הגילוי עצמו מצומצם יותר מתביעות אזרחיות משום שחובת הגילוי חלה רק על מסמכים עליהם מסתמכים כתבי הטענות והדבר אינו חל על מסמכים שעלולים להזיק למגיש אותם.
כך לדוגמה דחה בית משפט המחוזי מרכז-לוד באוקטובר 2020 בקשה לגילוי מסמכים בבית המשפט לענייני משפחה מטעם גבר הנמצא בהליכי גירושים מאישתו. הגבר ביקש לערער על החלטת בית המשפט לענייני משפחה שלא להורות על גילוי תדפיסי חשבונות בנק המעידים לכאורה על חשבון בנק נוסף השייך לאישה ובו חשד שמסתתרים כספים רבים נוספים, דבר העשוי להשפיע על חלוקת הרכוש וכספי המזונות (רמ"ש 49630-09-20).
האישה טענה כי במהלך כל חייהם המשותפים היה לה חשבון בנק משותף אחד עימו וכל הכנסותיה הגיעו לחשבון המשותף הזה. לאחר שבעלה, כחלק מהפרידה שעברו, ביטל את הרשאתה לפעול בחשבון, פתחה חשבון נוסף ומשום שהוא משמש אותה לאחר הפרידה אין מקום לשתף אותו בפרטיו.
החלטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי מדיניות גילוי המסמכים נכונה רק למסמכים רלוונטיים להליך וכך כתב שופט בית משפט המחוזי שדחה את בקשת הערעור, צבי ויצמן: "כיוון שעסקינן בתקופה שלאחר מועד הקרע הרי שעל פניו אין היא רלבנטית למחלוקת הרכושית שבין הצדדים".
תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט 2018 שנכנסו לאחרונה לתוקף עשויות לשנות את המדיניות שנסקרה כאן, מאחר שהם מכילות חובת גילוי מלאה גם של מסמכים מזיקים תוך דחיה מועד הגילוי ל-30 יום אחרי הגשת כתבתי הטענות.
התקנות אף מתייחסות ביתר חומרה להסתרה של מסמך מזיק שכזה:
60 (ג) "בעל דין שאינו מגלה מסמך שיש לגלותו או שאינו נענה לדרישה לעיין במסמך שגילה, לא יהיה רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו באותה תובענה, אלא ברשות בית המשפט לאחר שנוכח לדעת כי היה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו, ואם מדובר במסמך המזיק לעניינו של בעל הדין רשאי בית המשפט להורות על מחיקת כתב התביעה או כתב ההגנה, לפי העניין, ואם לא הורה כן, יורה על חיובו בהוצאות זולת אם מצא טעמים מיוחדים שלא לעשות כן".
על כן, על אף מדיניות בתי המשפט לענייני משפחה שנסקרה במאמר זה, הליך גילוי מסמכים בבית המשפט לענייני משפחה הוא נושא סבוך המצריך ליווי משפטי בעל ידע וניסיון. במשרד כהן דקר פקס ברוש, תיפגשו עורכי דין מומחים לדיני משפחה המוסמכים גם כמגשרים ולהם ניסיון רב בהסכמי ראייה, מזונות, הסכמי גירושים ותביעות מכל הסוגים אשר ישמחו לקבוע איתכם פגישה וללוותכם בהליך המורכב הזה.