הדין הישראלי מושתת ברובו, אך לא בכולו, על הדין העברי. כך לדוגמה שונים דיני חלוקת הירושה על פי דין תורה ועל פי הדין הרגיל.
ישנם הבדלים מהותיים בין ירושה על פי דין תורה לבין ירושה על פי דין רגיל, זאת בשל זהות ומין היורשים. בעוד שעל פי הדין הרגיל כל צאצאיו של המוריש מתחלקים בירושה באופן שווה בין אם מדובר בזכרים ובין אם מדובר בנשים, חלוקת הירושה על פי דין תורה מתחלקת בין היורשים הזכרים בלבד ואף חלוקה זו אינה שיוויונית בין כל היורשים הזכרים. כלומר נשים אינן יורשות את בעליהן, ובנות אינן יורשות את אביהן. על כך נדון במאמר זה.
סדר הירושה על פי דין תורה
בהלכה היהודית האישה בעלת מעמד חברתי מיוחד. היא אמנם פטורה מרוב מצוותיה, אך במקביל גם אינה זכאית או רשאית להחזיק רכוש בעצמה לבדה. ברוב רובם של המקרים תהה האישה תחת חסות אביה או בעלה, ונורמה זו זלגה גם להלכות הירושה וההורשה על פי דין תורה.
קיימים מספר מקורות אשר גובשו יחדיו מהם ניתן ללמוד את שורת ההלכות הנוגעות לציוויי ההורשה על פי דין תורה: פרשת בנות צְלָפְחָד (במדבר פרק כז פסוק ב). הרמב"ם (הלכות נחלות פרק א סעיפים א-ג) ושולחן ערוך (בסימן רעו סעיף א).
בתורה בספר במדבר נזכר ״איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו״ ובספר ויקרא נזכר ״והנחלתם אותם לבניכם אחריכם״ מכאן ניתן ללמוד כי על פי דין תורה הורשת הנחלה תהה תחילה לבן, וכי בנים קודמים לבנות בחלוקת הירושה וקבלתה.
סדר הירושה הספציפי מובא במשנה במסכת בבא בתרא: "סדר נחלות כך הוא: 'איש כי ימות ובן אין לו, והעברתם את נחלתו לבתו' – בן קודם לבת, כל יוצאי יריכו של בן קודמין לבת. בת קודמת לאחין, יוצאי יריכה של בת קודמין לאחין. אחין קודמין לאחי האב, יוצאי יריכן של אחין קודמין לאחי האב, זה הכלל: כל הקודם בנחלה – יוצאי יריכו קודמין. והאב קודם לכל יוצאי יריכו".
כלומר, על פי דין תורה במות המוריש יירשו אותו רק בניו. בנותיו של המוריש אינן יורשות אותו אלא אם כן למוריש אין אף לא בן אחד. כלומר רק במקרה בו למוריש אין בנים זכרים כלל, ירשו אותו בנותיו.
אם במות המוריש בניו ובנותיו אינם בין החיים אך יש להם צאצאים כלומר נכדי המוריש, יכנסו קודם כל בני בניו של המוריש בנעלי בני המוריש וירשו את המוריש. אם למוריש לא נולדו צאצאים כלל, לא בנים, ולא בנות, הירושה תעבור לאביו של המוריש. אם אביו של המוריש אינו בן החיים בעת מות המוריש תעבור הירושה לצאצאיו כלומר אחי המוריש הזכרים, ואם אינם קיימים אז תעבור הירושה לאחיותיו של המוריש, ואם אחי המוריש אינו בין החיים תעבור הירושה לצאצאי אחי המוריש כלומר אחייניו של המוריש יכנסו בנעלי אביהם וסבם וירשו את המוריש במידה ולמוריש אין כל צאצאים.
במקרה בו המוריש הוא בן יחיד ויתום ללא צאצאים, כלומר ללא ילדים, ללא הורים, וללא אחים, תעבור הירושה לאבי אביו של המוריש כלומר סבו של המוריש, וצאצאיהם כלומר דודיו של המוריש, ולאחר מכן לבני דודיו של המוריש.
כלומר נשים אינן יורשות את בעליהן או אביהן. אלא רק במקרה מיוחד בו למוריש אין אף לא בן זכר אחד יירשו אותו בנותיו. זאת משום ההיסטוריה של העם היהודי אשר היה מחולק לשבטים ונחלות, וכתוצאה מכך התגבר החשש שמא בנות ירשו את נחלת אביהן ותנשנא עם גבר משבט אחר, ובכך תעבור הנחלה לשבט אחר. לכן אישה אינה נהנית מירושת אביה אשר עוברת במלואה לבנים, לאחיה, אך כן תהנה מירושה בעת שבעלה ירש את אביו והירושה כאמור לא תתחלק עם אחיותיו אלא רק בין הבנים.
זכויות האישה בדין תורה
למרות ההגבלה המחמירה על ירושת המוריש על ידי בנותיו, ההלכה דאגה לזכויותיהן של הנשים לרווחה וכלכלה על ידי מספר מנגנונים. תפקידם לוודא כי הבנות והאלמנות תקבלנה את חלקן מהנכסים, בדרך של דין תורה על ידי הבטחת רווחת האישה האלמנה על ידי כתובת האישה, מזונות אישה, מדור אישה. ובאשר לבנותיו של המוריש דאגה ההלכה למספר מנגנונים נוספים דרכם תוכלנה הבנות להבטיח את רכושן אם במות המוריש טרם נישאו לאחר, לרבות: מזונות בנות, כתובת בנין דכרין, ונדוניה שהיא עישור מהנכסים. כל אלו מהווים מעין תעודות ביטוח של הנשים על בחסות ההלכה בעת מות המוריש. יחד עם זאת רשאי המוריש להבטיח בחייו במספר דרכים את הענקת הנדוניה או "חלקן בירושה" באמצעות מתנה בכתב לבנותיו או רעייתו.
באשר לבנותיו יכול המוריש להבטיח את קניינן במספר דרכים:
עישור נכסים: מתואר ומוסבר בגמרא במסכת כתובות, שבת אשר טרם נשאה במהלך חיי האב, תקבל חלק מסויים מהירושה שישמש אותה בהמשך כנדוניית נישואין. הרמב”ם: "צוו חכמים שיתן אדם מנכסיו מעט לבתו כדי שתנשא בו וזה הוא הנקרא פרנסה… האב שמת והניח בת אומדין דעתו כמה היה בלבו ליתן לה לפרנסתה ונותנין לה… ואם לא ידעו לו בית-דין אומדן דעת, נותנים לה מנכסיו עישור לפרנסתה".
תקנת מזונות לבת: בנוסף לעישור הנכסים תוקנה התקנה כי על הבנים לספק מזונות לבנות.
בעת מות המוריש ירשו הבנים את ירושת המוריש, אולם יאלצו לפרנס את אחיותיהן הבנות עד שיגיעו לגיל בגרות ויוכלו להינשא לאחר. ההלכה אף מחמירה ומוסיפה כי בעת ששווי הירושה דל ואינו מספק אף לא כדי לספק את מזונות הבנות, תקבלנה הבנות מזונות מן הירושה, והבנים יפרנסו את עצמם. סייג לתקנה, אם הירושה כללה רק מטלטלין, מתחלקת הירושה (המטלטלין) שווה בשווה בין הבנים והבנות.
שטר "חצי-זכר": בעודו בן החיים, המוריש (אבי הכלה) היה מעניק שטר "חצי-זכר" לבת בעת נישואיה. המשמעות היא שהאב מתחייב בשטר לבת בסכום כסף אשר תקבלו במידה ואחיה הבנים לא יסכימו ויתנו לה את חלקה בירושה. כך מוודא האב עוד בחייו שביתו תקבל את חלקה בירושה, כך שבמידה ואחיה לא יסכימו לתת לה את חלקה, תוכל הבת לתבוע מאחיה את פירעון החוב שהתחייב לה המוריש כשעוד היה בן החיים.
באשר לרעייתו יכול המוריש להבטיח את קניינה ורווחתה במספר דרכים:
מזונות לאלמנה: גם לאלמנה דאגה ההלכה ונקבע כי כל זמן שהאלמנה לא תבעה את כתובתה, תמשיך האלמנה להתגורר בבית שגרה בו בחייה המשותפים עם המוריש. במידה והאלמנה והמוריש קיימו את חייהם המשותפים בדירה שכורה, על היורשים לתת לאלמנה דמי שכירות מדי חודש עבור דירה. אם לא די בכך על היורשים לתת לאלמנה מזונות, ביגוד וכל הכלים בהם היhתה רגילה להשתמש.
לא זו אף זו, קבעה ההלכה את ההלכה הידועה "עולה עימו ואינה יורדת עימו" כלומר, גם אם היה המוריש רגיל לחיות ברמת חיים גבוהה מזו שהרגיל את האלמנה, על היורשים לספק לה מזונות, מדור, ביגוד וכלים לפי רמת החיים שחי הבעל. המשמעות המעשית היא, אולם כאשר תמשוך האלמנה את דמי כתובתה אין יותר חובה על היורשים לפרנס אותה.
בארץ שולט הדין הרגיל הקבוע בחוק הירושה, תשכ"ה-, 1965 ולא דין תורה, עם זאת הליך בקשת צו ירושה או צו קיום צוואה עשוי להיות מורכב, בעיקר אם הוא מגיע לפתחו של בית המשפט. במשרד דקר' פקס ושות' , תיפגשו עורכי דין מומחים לדיני הירושה, צוואה או הדין הזר בעלי בעלי ניסיון של עשרות שנים בתחום שישמחו לייעץ, להיפגש ולענות על כל שאלה.