מעשה כיעור

מעשה כיעור הוא מעשה שלא הולם אישה נשואה אך לא עולה לכדי בגידה, דוגמת התרועעות עם גברים שלא בנוכחות הבעל, נשיקה, התנהגות פרובוקטיבית וכל פעולה אחרת החשודה במגע מיני אך שלא הוכח. הוכחת הבעל למעשה של כיעור תוביל לכך שהאישה תאבד את כתובתה ומזונותיה (אך לא מזונות ילדים).

במקרים אלו הגבר יכול לסלוח לאישה ולנסות לשקם את מערכת היחסים עמה והוא יכול גם לקחת את המעשה כעילה לגירושים. בכלל כל קשר אינטימי שאין בו יחסי מין מלאים (במקרים של בגידה מוכחת הגבר אינו רשאי לסלוח לאישה והוא מחויב בגירושה).

 

גירושים משום מעשה כיעור

חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג 1953 קובע כי נישואין וגירושין בין יהודים בארץ ייערכו על פי דין תורה. בארץ הדין העברי משתמש כבסיס לדין המשפטי, כל עוד הוא לא נוגד חוקי יסוד וערכים בחברה דמוקרטית. על כן מעשה של כיעור הוא לא קיום יחסי מין מלאים, אלא פעילות אינטימית אחרת. היא יכולה להיות אף יציאה לסרט עם אישה אחרת או "דייט". לעיתים, מעשים אלו עשויים להביא לפגיעה קשה ביחסי האמון ובמקרים רבים מהווים עילתה לגירושים.

כשאדם מבקש להתגרש מאשתו חל עליו להוכיח כי עומדת לו עילת גירושין. אם הצד השני מתנגד לכך יתנהל בבית הדין הליך הוכחות ואם העילה תוכח בית הדין יורה על סידורי הגט. במקרה של הסכמת הצד השני לא יהיה צורך בהוכחת עילת הגירושים וההליך יתקצר.

כך למשל פסק בית הדין הרבני באשקלון על גירושים משום מעשה של כיעור כנגד אישה שקיימה קשר אינטימי וממושך עם גבר אחר  (תיק רבני 831694/6) הגבר טען והסתמך על מסרונים והקלטות שנאספו מחוקר פרטי, כי האישה התייחדה עם גבר זר במכוניתו וכי אשתו של אותו אדם אמרה לו שהאישה שלו בוגדת עם בעלה.

האישה הודתה בהתייחדות עם גבר הזר ובשאר הראיות שהציג הבעל אך טענה כי לא היה בהם עבריה בפועל אלא שיחות בלבד.

הדיינים הרב ישי בוכריס, הרב בן ציון ציוני והרב עודד מכמן פסקו כי היות ואין ספק לגבי מהימנות הראיות יש לראות בהם מעשה של כיעור ובעלה יכול לחייבה לקבל גט.

במקרה אחר, קיבל בית הדין הרבני הגדול במאי 2018 ערעור של גבר שהתגרש בהסכמה מאשתו, כנגד החיוב לשלם את כתובתה בסך 100 אלף שקלים וזאת משום מעשה כיעור אותו הוכיח (תיק רבני 1149102-1). באותו מקרה הוכיח כי האישה קיימה יחסים אינטימיים עם נער שטיפלה בו קודם שנפרדו. השניים הודו שנסעו יחד לחו"ל, נסעו לבדם ברכב ואף ישנו יחד באותו הבית, אף שהאישה הכחישה נושא של בגידה וטענה כי ישנו בחדרים נפרדים. כמו כן הוכחו צילומים של השניים יחד המראים אותם כבני זוג.

בהחלטתם פסקו הדיינים הרב יצחק אלמליח, הרב אליהו הישריק והרב אברהם שינדלר כי "לאור האמור לעיל אין ספק בכך שהאישה עשתה מעשה כיעור חמור", קיבלו את ערעור הבעל ופטרו אותו מתשלום כתובתו.

עם זאת, לא תמיד קיום קשר אינטימי יחשב כמעשה של כיעור ובתי הדין נוהגים לבחון כל מקרה לגופו. כך למשל, פסק בית הדין הרבני הגדול בנובמבר 2017 כי נשיקה אינה מעשה כיעור, כאשר רצה להימנע מהכרזה על ילדים כממזרים. מדובר בערעור על פסיקת בית הדין הרבני האזורי בירושלים, שקבע כי אישה אינה יכולה לקיים קשר עם גבר לו אף הרתה בהמשך, על פי הוכחות שהביא חוקר פרטי כי התנשקה עמו בזמן שהייתה נשואה. הרכב בראשות הרב הראשי לישראל בזמנו דוד לאו יחד עם הדיינים אליעזר איגרא ואהרון כץ קיבלו את הערעור והותירו לה להינשא לו על מנת למנוע מצב בו הילד יחשב כממזר.

 

הבדלים בין בגידה למעשה של כיעור

בגידה היא מעשה שקשה מאוד להוכיח, ובתי הדין נוהגים בו במשורה גם מחשש למקרי ממזרות. על מנת להוכיח בגידה יש צורך להביא שני עדי ראייה שראו את המעשה במו עיניהם. משום שיחסי מין ובוודאי כאלה שנעשים מחוץ לנישואים, נעשים בצנעה ובהיחבא קשה מאוד להוכיח דבר זה. מעשה של כיעור לעומת זאת מוכח מתוך הנסיבות ועל פי התרשמות בית הדין.

תמונות של אישה שהולכת עם גבר זר למלון או לדייט וכמובן נשיקה, דיי בהם להוכיח מעשה של כיעור.

 

השפעות על רכוש

אם מעשה של כיעור הוכח וגם נתפס ככזה בידי בית הדין והבעל מחליט שאין ברצונו לסלוח והוא דורש גט מאשתו, הדבר עשוי להוביל לאיבוד כתובתה ומזונות אישה. בכל מקרה לא תהיה פגיעה במזונות הילדים.

בג"צ בבלי 1000/92 קבע כי בית הדין הרבני מחויב לפסוק לפי עקרונות השוויון ומכך נגזר גם כי לא ניתן להעניש אישה על בגידה, קל וחומר על מעשה של כיעור.

חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג 1973 קובע כי אין זה משנה מי גרם לפירוק הנישואין, הרכוש המשותף שנאסף במשך השנים בהם בני הזוג היו נשואים יחולק שווה בשווה. חלוקה זו תקפה גם במקרים בהם רק אחד מבני הזוג עבד, והאחר עסק בגידול הילדים ודאגה לבית שכן בעשותו כן, אפשר לבן הזוג השני לפתח קריירה ולכן האחריות לבית היא משותפת.

בתי הדין אמורים לפסוק על פי חוק יחסי הממון וגם משום פסיקת בג"צ אך בפועל לא תמיד עושים זאת. במקרה של הוכחת מעשה כיעור בית הדין עשוי לעשות ככל שביכולתו על מנת לפגוע בזכויות הרכושיות של בת הזוג, בטענות שונות ומשונות. במקרים בהם מערערת האישה על פסק הדין לבית המשפט וזה מגיע למסקנה כי החלוקה לא נעשתה באופן שוויוני משום דין תורה, הערעור עשוי להתקבל.

כך למשל קיבל בג"צ עתירה של אישה שבגדה בבעלה לביטול החלטת בית הדין הרבני הגדול שקבע שזכויות סוציאליות של הבעל לא יהיה חלק מהרכוש המשותף בשל אותה בגידה (בג"צ 8928/06): "קביעות בית משפט זה לפיהן אין נענשים על בגידה למפרע על ידי נטילת הזכויות ברכוש המשותף, כוחן יפה בין אם הרכוש הוא משותף מכוח הלכת השיתוף ובין אם חל עליו הסדר האיזון הקבוע בחוק יחסי ממון" כתבו המשנה לנשיאה השופט אליעזר ריבלין, השופטת מרים נאור והשופט יורם דנצינגר. "הזכויות הסוציאליות הן חלק מפירות ההשתכרות הכוללת אשר נצברו במהלך תקופת עבודתו של בן הזוג. לפיכך, נסיבות המקרה שבפנינו אינן מצדיקות סטייה מכלל השוויון באיזון המשאבים".

מעשה של כיעור, כמו גם בגידה, לא ישפיע על שאלת משמורת הילדים. המשמורת נקבעת על פי עקרון טובת הילד ולביגדה אין לכך כל משמעות.

 

גירושים הם מהנושאים הכאובים והמורכבים בדיני משפחה ומטבע הדברים מלווים ברגוש קשים. מקרים אלו דורשים רגישות, ניסיון וליווי משפטי מתאים. במשרדנו תיפגשו עורכי דין מומחים לדיני משפחה, ידועים בציבור ומזונות בעלי ניסיון של עשרות שנים בתחום שישמחו לייעץ, להיפגש ולענות על כל שאלה.