ירושה על פי דין דירת מגורים

במידה והנפטר הותיר אחריו צוואה, יש צורך לפנות לרשם לענייני ירושה במשרד המשפטים ולהוציא צו קיום צוואה.

החוק קובע מה יעלה בגורלו של רכוש נפטר ובמסגרת זו גם הדירה בה התגורר. יורשיו של הנפטר באין צוואה הם למעשה "יורשים על פי דין" ועל מנת לממש את זכויותיהם הם יצטרכו להוציא צו ירושה מרשם הירושות במשרד המשפטים או מבית המשפט לענייני משפחה. החוק גם מגדיר את הכללים, האחוזים וסדרי העדיפויות בחלוקת הרכוש לצאצאים ולקרובי משפחתו.

אלא שבמקרה של דירה, החוק מייחס זכויות רבות לבת זוגו של הנפטר שנותרה בחיים. במקרה זה יורשים על פי דין יהיה קודם כל בת זוגו של הנפטר וילדיו ורק לאחר מכן, צאצאיו. רק במידה ולא נמצאו יורשים על פי דין והנפטר לא הותיר צוואה שתקבע לאן יחולק רכושו, המדינה תחלט את הרכוש ובכלל זה דירת המגורים.

על כן מומלץ לכתוב צוואה עוד במהלך החיים על מנת להגן על בת הזוג מאפשרות של מכירת הדירה ומפני היורשים על פי דין.

דיני ירושה דירה

בן או בת זוג של נפטר תזכה לעיזבון וזאת בתנאי שחייתה עם הנפטר יחד לפחות 3 שנים בטרם הפטירה. בן / בת הזוג יקבל חצי מהדירה וחצי נוסף מבעלות הנפטר ואילו הרבע הנותר יתחלק בין ילדיו של המוריש. נניח שאדם נפטר ומותיר אחריו אישה ושלושה ילדים. 75% מהעיזבון יעבור לטובת בת הזוג ואילו 25% הנותרים יתחלקו שווה בשווה בין הילדים.

בנוסף בן / בת הזוג ירש את המיטלטלין והרכב שהיה למשק הבית המשותף במלואם ובכלל זה ריהוט, מכשירי חשמל וכדומה. החוק מותיר לאלמנה זכויות רבות, במטרה לשמור על רמת החיים שהייתה מורגלת אליהם בטרם הפטירה. יחד עם זאת חשוב להבין, כי החפצים העוברים לבעלותה הם מדובר בחפצים ששימשו את שני בני הזוג באופן משותף ולא מדובר בחפצים המשמשים לשימוש אישי של אחד מהם, למשל שעון.

סעיף 55 לחוק הירושה, מגדיר את מעמדו של ידוע/ה בציבור של הנפטר. מבחינת החוק, בן או בת זוג שאינו נשוי למוריש אך חי עימו 3 שנים לפחות זהה מבחינת ירושה לבן / בת זוג נשוי.

במידה ואין לבני הזוג ילדים, יקבל בן / בת הזוג שני שליש מהעיזבון ואילו היתר יתחלקו חלוקה שווה בשליש בין אחי הנפטר וילדיהם (אחייניו) או עם הורי ההורים (סבא, סבתא).

אם לא קיימת בת זוג, חוק הירושה מגדיר שלושה ענפי ירושה לפי סדר עדיפויות: ילדיו של המוריש וצאצאיהם, הוריו ואחיו או אחיותיו וסבא וסבתא.

החוק מגדיר את החלוקה לפי סדר עדיפויות הנקבע בהתאם לרמת קרבת הדם. עוברים לענף הבא רק במידה ולא נמצא יורש בענף הקודם. כך, במידה וקיימים יורשים כלשהם בענף הראשון – צאצאים או צאצאי צאצאים (נכדיו, ניניו וכו') העיזבון יתחלק בהם במלואו, זאת גם אם קיימים למוריש קרובי משפחה מהענף השני דוגמת הורים או אחים. העיזבון יחולק קודם כל בין ילדי המוריש ורק אם הם אינם בחיים בין נכדיו.

ומה במידה ואחד מילדי המוריש אינו בן החיים? במקרה כזה אם הותיר אחריו צאצאים, אלו יזכו להתחלק בירושה של אביהם באופן שווה.  

במידה ולא קיימים יורשים בענף הראשון, זאת אומרת אדם הנפטר ואין לו ילדים, עיזבונו יחולק לקרובי המשפחה בענף השני – הוריו אם קיימים ואחיו של המוריש. העיזבון יחולק קודם כל בין הורי המוריש שווה בשווה. אם אלו אינם בחיים, העיזבון יחולק בין אחים ואחיות כשאלו קודמים לאחיינים.

כמו בענף הראשון, אם אחד האחים נפטר אך הותיר אחריו ילדים, הם יזכו להתחלק בחלקו שווה בשווה.

ובמידה ואלו לא קיימים, עיזבונו יחולק לקרובי המשפחה בענף השלישי – סבא וסבתא ודודים, בני דודים וכו'.  גם כאן, העיזבון יחולק קודם כל בין סבא וסבתא ואם אלו לא בין החיים דודים ולאחר מכן בני דודים. דוד שאינו בן החיים, ילדיו יזכו להתחלק בחלקו שווה בשווה.

רק במקרים בהם לא קיימים יורשים על פי דין על פי כל הענפים שפורטו, המדינה יכולה להעניק חלק מהעיזבון באופן חד פעמי לקרוב שאינו יורש על פי דין, אך היה קרוב אל המוריש בזמן המוות (סעיף 17).

ובסופו של דבר, עם כל אלו לא בנמצא, חוק הירושה מותיר למדינה לחלט את העיזבון ונכסיו יועברו לאפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים.

זכויות מגורים בצוואה

סעיף 6(ב) לחוק הירושה מאפשרות הסתלקות לבן זוג או ילדו או אחיו של המוריש: "מי שהסתלק מחלקו בעיזבון, רואים אותו במידה שהסתלק כאילו לא היה יורש מלכתחילה; אין הסתלקות לטובת אדם אחר, אלא לטובת בן זוגו, ילדו או אחיו של המוריש".

ילדי הנפטר יכולים לחתום על תצהיר הסתלקות מכל הרכוש של העיזבון על מנת לבצע העברת דירה חזרה לבן / בת הזוג של הנפטר. עם זאת, למרות שאלמנה או אלמן זכאים ל-75% מערך הדירה, בית משפט לא יוכל למנוע את מכירתה אם הילדים הבעלים של -25% הנותרים ידרשו לכך אם יגישו תביעה  לפירוק השוטפות ומכירת הנכס. עם זאת, הוא יכול לדאוג לשהיית בת הזוג בתנאי שכירות (על רבע מהדירה) ולעכב את המכירה בדירת מגורים בפועל עד שימצא סידור מגורים ראוי.

כך למשל דחה בית משפט לענייני משפחה בתל אביב באפריל 2021 תביעת בן לאלמנת אביו לשלם עבורו 4,000 שקלים דמי שכירות, עבור דירה בה חיו בני זוג יחד במשך 25 שנה, לאחר שזה נפטר. עם זאת קיבלה את תביעת פירוק השיתוף, תוך קביעה כי הדירה תימכר בתופסה באופן שיאפשר לאלמנה לגור בה בכל ימי חייה.

לבן הועברו 90% ואילו האלמנה נותרה עם 10% מהדירה וזאת לאחר קיום צוואת הנפטר. השופטת ענת הלר-כריש קבעה בפסק דינה שהאלמנה הוכיחה שהבן נתן לה זכות שימוש בלתי חוזרת בדירה. לדברי השופטת הוכח שהאב התכוון בצוואתו להעניק לנתבעת זכות מגורים בדירה הישנה כל חייה. לאחר שילדיו הבטיחו כי יאפשרו לה לגור בדירה החדשה הוא הסכים להעביר לבתו את הדירה הישנה.

הלר-כריש כתבה כי אחות האב העידה שכשאחיה היה על ערש דווי אמר כי ילדיו הבטיחו לו שהם לא יזרקו את אשתו מהבית אחרי לכתו. "מעבר לכך, אף הנסיבות מלמדות על כך שלנתבעת ניתנה זכות מגורים בלתי חוזרת ללא תשלום. בין היתר, היא התגוררה עם המנוח בדירה משך כ- 25 שנים וכל אותה תקופה לא נדרשה לשלם דמי שכירות לתובע".

השופטת הוסיפה כי ניסיון הבן להתנער מהתחייבותו ולבטל את הרשות שהוענקה לנתבעת לגור ללא תמורה בדירה, כעת, לאחר שהזכויות בדירה החדשה עברו לאחותו ולאחר שהמנוח נפטר, היא פעולה חסרת תום לב וחייבה אותו בהוצאות משפט בסך 20 אלף שקלים.

במקרה אחר דחה בית משפט העליון במרץ 2017 בקשת רשות ערעור של 12 אחייניה של אלמנה שקיבלה בירושה את חלקה בדירתה המשותפת עם בעלה שנפטר זה מכבר. אלא שבעלה הוסיף בצוואתו את בנו כיורש אחר יורש, זאת אומרת הבן היה צריך לקבל את הדירה לאחר מותה. אלא שלאחר פטירתו, האלמנה ירשה דירה אחרת בתל אביב, ומכרה את הדירה אותו היה אמור לרשת. בצוואתה הורישה את הדירה ל-12 אחייניה, מאחר שלא היו לה ילדים. הבן ביקש כי יקבע כי הוא הבעלים ב-43.4% מהדירה החדשה משום שהיא חליפתה של הדירה אותה אמור היה לרשת וזו נמכרה על ידי האלמנה בטרם מותה (בע"מ 9085-16) ובית משפט המחוזי קיבל זאת.  

השופט אליקים רובינשטיין כתב בפסק דינו כי "המנוחה – היורשת הראשונה – עברה להתגורר בדירת בבלי, ולאחר מכן מכרה את דירת נורדאו. בכך עשתה במה שקיבלה כבתוך שלה, מה שמעוגן בהוראת סעיף 42(ב) לחוק הירושה, והרי המנוח גם לא הורה אחרת בצורה ברורה ומפורשת. אילו שאלנו את המנוח – בעת כתיבת הצוואה – לדעתו באשר למעבר מגוריה של רעייתו ולהשלכותיו של זה על חלקו של בנו, היורש השני – מה היה אומר? המנוח אינו עוד בינותינו; עלינו לעשות כמיטב יכולתנו להתחקות אחר אומד דעתו. הדעת נותנת – וכמובן זו השערה – כי היה סבור שלא יהא זה הוגן אם הרעיה השנייה, ככל שתרצה להחליף את דירת נורדאו מטעם זה או אחר, תרכוש נכס שיעמוד במעמד דירת נורדאו לפי ערכה, אך ינשל את בנו. יתר על כן, בבואנו לאמוד את דעתו של המנוח בצוואת 'יורש-אחר-יורש' בנוגע לדירת נורדאו, דומה שהדעת נותנת כי לאמיתו של דבר לא הניח, בשעה שערך את הצוואה, שהמנוחה תמכור את דירת נורדאו. ניתן לשער איפוא כי אילו צפה זאת היה מצוה ודואג, כי במצב זה לא יגרע חלקו של בנו במחצית הדירה, ויקבלנה בשווי ערך או בחלק מדירה אחרת שתירכש. למעשה, מדובר במעין 'לקונה' בצוואה שניתן למלאה תוכן. בנסיבות אלה, נדמה איפוא כי יש לכבד מזה את רצונו של המנוח, שביקש ביסודו של מעשה לאפשר למנוחה להתגורר בדירת נורדאו כל ימי חייה ללא תלות בבנו, ומזה את ציוויו כי לאחר אריכות ימיה תקום זכותו של המשיב לממש את חלקו. כאמור בהלכת באומן, על פי תורת העקיבה, שנועדה למנוע עשיית עושר ולא במשפט, יורש שני יזכה בנכס שנרכש על ידי היורש הראשון אם יוכח שהנכס האחר הוא חליפו של נכס שהוריש המוריש, ושהיורש השני אמור היה לזכות בו משום שנרכש תחתיו. על פי המבחנים שהפעיל בית המשפט המחוזי, לרבות הדמיון בנכסים ובערכם וסמיכות הזמנים שבין רכישת דירת בבלי למכירת דירת נורדאו, בצדק קבע כי המשיב זכאי ל-43.4% משווי דירת בבלי, שהיא, בנסיבות העניין, מעין "גלגולה" של דירת נורדאו. בנסיבות אלה צריכים להיות טעמים מובהקים לאיון רצונו של המנוח – וכאלה לא נמצאו. קיוויתי לפשרה משום דרכי שלום וכבוד המנוחים. משזו לא נענתה, אין מנוס מאי היעתרות לבקשה".

דירות ירושה: ב-1985 בוצע תיקון לחוק הירושה היודע בתור תיקון מספר 7. לאחר התיקון החוק מעניק את הזכות לרשת את דירת המגורים לבן הזוג הנותר כשמתקיימים מספר תנאים מצטברים:

• היורשים עם בן הזוג הם אחים, אחיינים או סבים
• הדירה כלולה בעיזבון גם אם באופן חלקי
• משך הנישואין של בני הזוג היה לפחות שלוש שנים קודם לפטירה
• בן הזוג התגורר עם הנפטר ערב מותו

חשוב להבין שישנו הבדל גדול בין מכירת דירה בירושה לבין מכירת דירה בעסקת מקרקעין וההבדל הוא במיסוי, לדוגמה פטור ממס שבח. בעוד על כספים הניתנים משום מכירת נכס בירושה אין מיסוי על מכירת ירושה לאחר חלוקת העיזבון, יחולו מיסים ככל עסקת מקרקעין אחרת. ניתן לומר שאם המוריש זכה לפטור ממס שבח בחייו, ככל הנראה גם יורשיו יזכו. מטעמי מיסוי כדאי לוודא גם כי כל תשלומי האיזון לבוא מתוך הירושה עצמה ולא מכספים שהם מחוץ לירושה.

בהתאם לכך, סכסוכים על דירה שהתקבלה בירושה נפוצים מאוד. במצבים מסוימים חלק מהיורשים עשויים לרצות לנהל את הנכס או להמשיך להתגורר בו. במקרים אחרים ניתן למנות מנהל עיזבון ולחלק את השכירות באופן יחסי בין היורשים. אך אם כלל היורשים לא הצליחו להגיע להסכמה בניהם ההכרעות יינתנו על ידי בית המשפט.

על מינוי מנהל עזבון להיעשות בהסכמה של כל היורשים או בהסכמת בית המשפט לענייני משפחה. תפקידו של מנהל העיזבון לדאוג לחלוקת הנכסים וניהולו באופן שישמור על כל היורשים.

חשוב לדעת כי בן / בת הזוג של הנפטר, עשוי לדרוש בנוסף ל—75% העיזבון, גם את מלוא הזכויות דירת המגורים, דמי כתובתה ובנסיבות מסוימות אף לקבל מזונות מן העיזבון, בהתאם לנסיבות.

ירושת דירה לאחר מות אחד מבני הזוג היא מהמצבים הקלאסיים לסכסוכי משפחה ומצריכים ליווי, גישור וייעוץ משפטי צמוד על ידי עורך דין המומחה לדיני ירושה ומשפחה. מתוך רצון להשיג את הטוב ביותר עבורכם, מומלץ מאד לפנות לייעוץ משפטי המתאים. במשרדנו תמצאו מבחר עורכי דין מומחים לדיני ירושה ומשפחה. יחד נבנה תכנית פעולה משותפת בה תקבלו ליווי והדרכה מתאימים, המלצות וייצוג משפטי מקצועי. 

נשמח אם תצרו אתנו קשר בטלפון: 055-9826594  או דרך הצ'אט באתר.