נישואין אזרחיים בישראל

במדינת ישראל אין כיום אפשרות לערוך נישואין אזרחיים.

לאחר קום המדינה אומצה הפקודה המנדטורית מימי השלטון הבריטי, שחלקה הוחלף בחוק ישראלי, אולם עם זאת חלקים מהפקודה תקפים גם היום. סעיף 51 לדבר המלך במועצה על ארץ-ישראל, 1922 עד 1947 קובע כדלקמן:

"בכפוף להוראות הסעיפים 64 עד 67 ועד בכלל, יהא השיפוט בענייני המעמד האישי, בהתאם להוראות חלק זה, מסור לבתי דין העדות הדתיות. לצורך הוראות אלה, עניני המעמד האישי פירושם משפטים בעניין נישואין או גיטין, מזונות, כלכלה, אפוטרופסות, כשרות יוחסין של קטינים, איסור השימוש ברכוש של אנשים הפסולים לפי החוק, והנהלת נכסי אנשים נעדרים".

אנו רואים שבענייני "המעמד האישי" כלולים גם הנישואין והגירושין, הסמכות לדון בהם היא של בית הדין הדתי והדין לפיו יפסקו הוא הדין הדתי.

מכאן אנו רואים שאין שום אפשרות לערוך בישראל טקס נישואין אזרחיים.

השתייכות לדת

השתייכות לדת מסוימת תיקבע לפי אותה הדת.

ישנה אפשרות שאדם ישתייך לשתי דתות (אדם שלו אם יהודייה ואב מוסלמי), במקרה כזה הוא כפול דת, נשאלת השאלה איזה דין יחול על אותו אדם?

במקרה של כפול דת, המבחן הוא "מבחן הדת האפקטיבית", נבחן את התנהגות ומעשי האדם ונראה מהי הדת האפקטיבית והבולטת בחייו. אותה הדת שאליה הוא מחובר יותר, היא הדת שתחול על אותו אדם (אל-צפדי נ' בנימין).

אדם אשר משתייך לדת מסוימת לא יוכל לטעון כי בענייני המעמד האישי אין הוא מעוניין שיחול עליו הדין של הדת אליה הוא משתייך או סמכות השיפוט שלה.

לדוג': כאשר בני זוג יהודיים עורכים טקס נישואין אזרחי פרטי, לא יוכלו לטעון שאינם מעוניינים כי יחול עליהם הדין העברי או סמכות השיפוט של בית דין רבני (רוגוזינסקי נ' מדינת ישראל) ולכן, כפי שנראה להלן, כאשר בני הזוג ירצו להתגרש הם יאלצו לעבור לצורך זה בבית הדין הרבני.

נישואין וגירושין של יהודים

מכיוון שנישואין וגירושין הם חלק מענייני המעמד האישי, כאשר מדובר בבני זוג יהודים הסמכות לדון בנושאים אלו היא של בית הדין הרבני והדין שיחול הוא הדין העברי.

חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953 קובע כדלקמן:

1. "ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי דין רבניים".
2. "נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה".

דין תורה אינו מכיר כלל בסוגי הנישואין הבאים:

• נישואין של יהודיים שלא בטקס דתי (נישואין אזרחיים). עם זאת, במקרה של גירושין צריך לפנות לבית הדין הרבני לקבל פסק דין לגירושין (בג"צ "בני נוח")
• נישואי תערובת (רק אחד מבני הזוג יהודי)
• נישואים חד מיניים

הדרך היחידה לזוגות שלעיל להינשא הוא בטקס נישואין אזרחי, דבר שאינו אפשרי במדינת ישראל. עם זאת וכפי שיובהר להלן קיימות אופציות שונות לנישואין

חשוב לציין: בנישואין וגירושין, גם בני דתות אחרות בישראל, כפופים הן לדין הדתי והן לבית דין הדתי של הדת אליהם הם משתייכים.

נישואין אזרחיים בחוץ לארץ ורישומם במרשם האוכלוסין בישראל

מכיוון שלא ניתן לערוך נישואין אזרחיים בישראל, הדרך היחידה לערוך נישואין אלו היא מחוץ למדינה. זוגות "תערובת" (בן זוג אחד יהודי והאחר לא) או מאותו מין, באים לעתים קרובות בטקס נישואין בקפריסין או באחת מארצות אירופה. במידה ואחד מבני הזוג אינו יכול לצאת מישראל, לעתים קרובות מתחתנים בנישואי פרגוואי או סלבדור. כאשר זוג נישא בנישואין אזרחיים במדינה זרה, נישואין אלו יקבלו תוקף רק לעניין הרישום במרשם האוכלוסין בישראל.

בפסק הדין פונק שלזינגר נ' שר הפנים נקבע, שהרישום במרשם האוכלוסין הוא עניין טכני, מכאן שאם הובאה לידי פקיד המנהל ראיה לכאורה על הנישואין (כגון: תעודת נישואין ממקום עריכתן), עליו לרשום את בני הזוג כנשואים במרשם האוכלוסין.

גם בני זוג חד מיניים שנישאו בטקס אזרחי מחוץ לישראל, ירשמו במרשם האוכלוסין כנשואים לאחר שיציגו תעודת נישואין כראיה לכאורה על עריכת הנישואין (בן ארי נ' מנהל מינהל האוכלוסין).

עריכת הסכם ממון על ידי זוג שנישא בנישואין אזרחיים

בני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים יוכלו לערוך הסכם ממון (לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג- 1973) ולהביאו לאישור בית המשפט לענייני משפחה, זאת על ידי הוכחה לכאורה כי הינם בני זוג נשואים. בני הזוג יוכלו להציג את תעודת הנישואין שברשותם או לחילופין יוכלו להציג את הרישום כנשואים במרשם האוכלוסין (כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה).

מזונות בן זוג בנישואין אזרחיים

מזונות בן זוג הם חלק מענייני המעמד האישי ועל כן יחול עליו הדין הדתי. כיוון שככלל הדין העברי אינו מכיר בנישואין אזרחיים, לא חלה שום חובת מזונות על אף אחד מבני הזוג.

הפסיקה הישראלית קבעה שתי הלכות בעניין הזה:

• בני הזוג היו אזרחי ישראל בעת הנישואין

בפסק הדין 8256/99 פלונית נ' פלוני, נקבע המושג "מזונות אזרחיים" שיחולו במקרה שבני הזוג ייפרדו:

"בני^–הזוג אינם עוברי אורח שתאונת דרכים הפגישה ביניהם. בני^–הזוג ביקשו לחיות חיים משותפים. דרישות היושר, שיקולי ההגינות ותחושת הצדק של החברה בישראל מובילים למסקנה כי תחול חובה לתשלום מזונות. חובה זו הוכרה לעניין ידועים בציבור והיא צריכה לחול גם לעניין בני^–זוג, אזרחי הארץ ותושביה שנישאו בנישואין אזרחיים מחוץ לישראל תוך שנישואיהם אינם תופסים על^–פי המשפט העברי".

אנו רואים, שאפשר שבן הזוג "החזק" כלכלית יחויב במתן מזונות לבן הזוג "החלש" לאחר הפרידה, זאת מכוח עיקרון תום הלב.

• בני הזוג הם אזרחי המדינה בה נישאו (לא אזרחי ישראל)

כאשר ישנו צד המוכיח חולשה ונזקקות כלכלית והדין הדתי של הצד השני פוטר אותו מחובת מזונות בן זוג, אפשר יהיה לחייבו במזונות מכוח עיקרון "כבוד האדם" המעוגן בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, במקרה כזה הוא יחויב במזונות לפי הוראות החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959.

מזונות ילדים בנישואין אזרחיים

מזונות ילדים הם חלק מענייני המעמד האישי ומכאן שחל עליהם הדין הדתי של כל אחד מההורים. במידה והדין הדתי יפטור הורה ממזונות ילדיו, יחולו על ההורה הוראות החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959, וכפי שקובע סעיף 3(ב) לחוק:

3 (ב)"  אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה".

מעוניינים לקבל ייעוץ בנושאי דיני משפחה? משרדנו כאן לשירותכם

במשרדנו תפגשו עורכי דין מומחים לדיני משפחה המוסמכים גם כמגשרים, עורכי הדין שלנו יוכלו לייעץ לכם בכל אחד מתחומי דיני המשפחה.