האם בגידה משפיעה על חלוקת רכוש?

אחת השאלות הנפוצות במקרה של בגידה או חשד לבגידה, היא ההשלכה על הרכוש במידה והדבר גורר גירושים. בישראל חל הדין הדתי על זוגות נישואים. חשוב להבין כי נישואים הוא טקס דתי ומרגע שבחרתם להינשא בטקס דתי חלים עליכם גם החוקים הדתיים עליהם חתמתם בין היתר בכתובה, שהיא מסמך משפטי לכל דבר. בין הדין שיהיה אחראי לכם במקרה של פרידה הוא בית דין דתי.

הסיבה לבלבול בנושא זה היא משום שהדין הדתי מנשל את האישה מרכוש משותף שבני הזוג השיגו במקרה של בגידה מוכחת, דבר שהוא לא עושה במקרה של בגידה של גבר. אכן, חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג 1953 קובע כי נישואין וגירושין בין יהודים בארץ ייערכו על פי דין תורה. בארץ הדין העברי משתמש כבסיס לדין המשפטי, אך זאת כל עוד הוא לא נוגד חוקי יסוד וערכים בחברה דמוקרטית.

 

חלוקת רכוש במקרה של בגידה

התשובה הפשוטה לשאלה שעומדת בבסיס המאמר היא לא. כיום, בגידה היא אינה עילה לנשל מי מבני הזוג מרכוש כזה או אחר. היא נושא מוסרי, חברתי שעלול להשליך על חיי הנישואים ופירוק המשפחה אך אין בו כדי להוות שיקול בחלוקת הרכוש על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג 1973.

עד ל-1994 בתי הדין הרבניים נהגו לפסוק בנושאי הרכוש על פי ההלכה ובמקרה ושל בגידה מוכחת הדבר היה עשוי להשליך על כוונת השיתוף של האישה בנכסים המשותפים. עם זאת, "בג"צ בבלי" שנפסק בפברואר 1994 קבע חד משמעית כי גם בית הדין הרבני מחויב לפסוק על פי הדין האזרחי ולא הדתי בנושא הרכוש )בג"צ 1000/92). בג"צ קבע כי הדין הדתי מתנגד עם חוק זיווי האישה ועל כן על בית הדין הרבני כשהוא דן בעניינים רכושיים בגירושים להכריע את הדין על פי המשפט האזרחי ולא הדתי. הלכת שיתוף הנכסים, כפי שפותחה על ידי בית המשפט העליון, היא חלק מהמשפט האזרחי הכללי, ועל כן על בית דין רבני להכריע בסכסוך על פי הלכות אלה. "אנו קובעים כי הלכת שיתוף הנכסים, המהווה חלק מהמשפט האזרחי הישראלי הכללי והמופעלת בבתי המשפט האזרחיים, חלה גם בבית הדין הרבני", כתבו הנשיא מאיר שמגר, המשנה לנשיא אהרון ברק והשופט שלמה לוי.

עם זאת לא קל להוכיח בגידה לפי ההלכה. יש צורך בשני עדים שראו בעיניהם את המעשה והיות ויחסי מין נעשים מטבעם בצניעות וגם משוום שבגידה נעשית באופן ששני הצדדים מנסים בדרך כלל להצניע, מדובר בדבר הקשה להוכיח. בתי הדין גם מקשים על הוכחה זו גם בשל ההשלכות הנובעות מכך על האישה ועל אפשרות לממזרות.

על מנת להביא את הראיה לבית משפט על אופן השגת הראיה להיות חוקי. למשל פריצה לטלפון של האישה ללא ידיעתה, הנחת מכשיר ציטוט או שימוש בתוכנות ריגול הם עבירות פליליות.

ומה קורה כאשר הגבר הוא הצד הבוגד? במקרה על האישה להוכיח כי לא מדובר רק בקשר עם אישה נשואה או במעשה חד פעמי אלא בהתנהגות שהפכה להרגל עד כדי כך שהדבר מזלזל ומבזה אותה ואין כל טעם להמשיך את החיים המשותפים. אז קמה לה עילת גירושים הידועה בשם "מאיס עלי", שהתנהגות הגבר נמאסה עליה ואין עוד טעם בהמשך חיי הנישואים. במקרים אלו עשוי בית הדין לחייב את הגבר במלוא סכום הכתובה, גם אם מדובר בסכום גבוהה מאוד, ובתוספת כתובה – תוספת ריבית מרגע שהכתובה נכתבה. על פי הדין העברי הגבר שבגד באישתו יכול להינשא לאישה שעמה הוא בגד בעוד שכשאישה היא הבוגדת בבעלה היא אסורה על בעלה ובועלה.

 

אישה בוגדת חלוקת רכוש

ראינו, כי כיום בית הדין הרבני אינו יכול לשלול רכוש משותף שכן הוא מחויב לפסול על פי הדין האזרחי. אך ישנם בכל זאת השלכות על בגידה שכדאי לדעת אותם:

  • בית הדין הרבני עלול לשלול מזונות אישה אך לא מזונות ילדים
  • לא ניתן יהיה לדון בכתובה, שהיא חוזה משפטי לכל דבר, אך מתבסס על הדין הדתי
  • בהמשך לכך בגידה של אחד מבני הזוג יכולה לשמש עילה להגשת תביעה נזיקית ותשלום בגין עוגמת נפגש
  • הוכחת בגידה במהלך הנישואים, כולל בהליך הגירושים עצמו עד מתן גט יכולה להביא את בית הדין למנוע מהאישה להתחתן עם הגבר עימו היא בגדה בבחינת אסור על בעלה ועל בועלה.
  • כל חוב או הוצעה שהוכח שהוצאה בגין בגידה אינה חוב משותף והיא חלה על הצד שיצר אותם בלבד

 

למרות פסיקת העליון בנושא חלוקת הרכוש, בתי דין רבניים נוהגים לעיתים לעשות ככל שביכולתם בכדי לפגוע בזכויות הרכושיות של אישה שבגדה. ניתן ללמוד מכך מפסק דין של בית הדין הרבני הגדול לערעורים שפסק בספטמבר 2019 כי אישה שניהלה קשר זוכי ארוך טווח במהלך 10 שנות נישואים תמימות תהיה זכאית רק ל-20% מרכושם המשותף מרגע תחילת אותו קשר ועד הגירושים.

במהלך הדיונים בבית הדין הרבני הבעל הביא הוכחות בדמות צילומים והקלטות בגין אותה מערכת יחסים שניהלה האישה, ואלו לא הוכחשו. הרבנים יצחק אלמליח, מיכאל עמוס ומימון נהרי כתבו בפסק דינם כי הם מתבססים על סעיף 8 לחוק יחסי ממון בדין האזרחי וכי אין בכוונתם להעניש את האישה בשל בגידתה, אלא שמרגע שאדם משתמש בכספים המשותפים לצורך הבגידה, יש בכך כדי לקיים איזון משאבים לא שוויוני: "הסתרת הקשר שניהלה האישה מבעלה משמעה למעשה כפיית שיתוף עליו שלא מדעת. לפני האיש לא היה המידע הרלוונטי שיאפשר לו קבלת החלטה מושכלת, מתוך רצון חופשי, על המשך השיתופיות הרכושית ביניהם במסגרת הנישואים", נכתב בפסק הדין.

חשוב להבין שאין מדובר בסוף פסוק ובמידה והשתכנעתם כי בית הדין הרבני חרג מסמכותו ופסק בניגוד להחלטות בג"צ, ניתן לעתור לבג"צ שישוב ויבחן את המקרה.

בגידה היא מהנושאים הכאובים והמורכבים המובילים פעמים רבות לגירושים ודורשים ניסיון וליווי משפטי מתאים. במשרדנו תיפגשו עורכי דין מומחים לדיני משפחה, ידועים בציבור ומזונות בעלי ניסיון של עשרות שנים בתחום שישמחו לייעץ, להיפגש ולענות על כל שאלה.