אימוץ ואומנה הם שני הסדרים משפטיים שמטרתם יצירת מסגרת משפחתית יציבה לילד שאין אפשרות שהוריו הביולוגיים יגדלו אותו, מסיבות שונות. מעל מנת להבין מהם ההבדלים בין אימוץ לאומנה ומהו ההסדר הרלבנטי עבורכם, מומלץ להיעזר בשירותי משרד עורכי דין שמתמחה בדיני משפחה, אימוץ ואומנה, כדי לטפל בהליכים המשפטיים בצורה המיטבית, החל משלב הגשת בקשת האימוץ או הבקשה לקבל רישיון אומנה, ועד להשלמת ההליך. עורכת הדין ענת לוי ממשרדנו תסביר במאמר זה על אודות שני ההליכים השונים ונקודות הדמיון והשוני ביניהם.
ההבדל המרכזי: אומנה היא פתרון זמני, בעוד שאימוץ הוא פתרון קבע
חוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981, קובע את התנאים לאימוץ ילד בישראל. מעיון בחוק, ניתן לראות כי בניגוד למשפחת אומנה, המשמשת פתרון זמני לילד שנמצא במצוקה, אימוץ הוא מצב בו ילד מתנתק מהוריו הביולוגיים, והופך להיות חלק ממשפחתו המאמצת. לאחר האימוץ, הופכים הוריו המאמצים של הילד לאפוטרופוסיו החוקיים. שופט בית המשפט העליון המנוח שניאור זלמן חשין הגדיר בספרו "ילדי אימוצים" את מוסד האימוץ באופן קולע כ"יצירת יחס של הורה וילד בין בני אדם שיחס זה אינו קיים ביניהם בדרך הטבע […] בד בבד עם היווצר קירבה זו נפסקים היחסים הטבעיים שהיו קיימים קודם לכן בין הילד לבין הוריו הטבעיים, ובדרך מלאכותית נוצרים קשרים חדשים בינו לבין אנשים זרים. הילד המאומץ נקלט בסביבתו החדשה, ומבחינה משפטית רואים אותו כמעט לכל דבר כבן שנולד במשפחה המאמץ".
מי יכולים להיות הורים מאמצים בישראל?
בשונה מרישיון אומנה, אשר ניתן לתת גם לידי אדם יחיד, הורים מאמצים חייבים להיות בני זוג המקיימים משק בית משותף. עם זאת, יחידים המעוניינים לאמץ עשויים להיות מועמדים במקרים מסוימים: כאשר לא נמצא זוג שביקש לאמץ את הילד; כאשר בן זוגם נפטר, והם מבקשים לאמץ את ילדו; כאשר מדובר בקרובי משפחה שמבקשים לאמץ ילד שהוריו. התנאים הנוספים מעט קשוחים יותר מהתנאים לקבלת רישיון אומנה ומפורטים במאמר נוסף שמשרדנו פרסם בנושא אימוץ ילדים.
אימוץ ילדים נעשה על פי צו בית משפט בלבד
הן חוק אומנה לילדים והן חוק האימוץ קובעים שהעדיפות הראשונה היא לאימוץ או אומנה בהסכמת ההורים הביולוגיים, ככל שהדבר אפשרי. ואולם, בשונה מאומנה, אימוץ נעשה בכפוף להוצאת צו בית משפט בלבד – גם כשההורים הביולוגיים מסכימים לאימוץ. אם ההורים הביולוגיים אינם מסכימים לאימוץ, רשאי בית משפט, לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה, להכריז על יד כ"כבר אימוץ" בהתאם לאחת משמונה "עילות האימוץ" הקבועות בסעיף 13 לחוק אימוץ ילדים.
משקמה עילת אימוץ, העדפת המדינה היא לאימוץ על פני אומנה בשל שיקולי טובת הילד
על פי מחקרים שונים שנערכו בנושא, מצבם של ילדים שאומצו טוב בהרבה ממצבם של ילדים שגדלו באומנה, בכל תחומי החיים (למשל הרגשת ביטחון, השתייכות ואהבת המשפחה). בהתאם לכך, קבעו בתי המשפט שככלל, משקמה עילת אימוץ, אימוץ ילד הוא פתרון עדיף על אומנה. אולם גם לכלל זה יש חריגים לגביהם יעדיף בית המשפט להשאיר ילד באומנה על פני העברתו למשפחה מאמצת: למשל, במצב בו משפחה מבקשת לאמץ ילד שאחיו נמצא באומנה אצל משפחה אחרת – ייתכן שטובת הילד תהיה לגדול במשפחת האומנה שבה גדל אחיו. מצב נוסף עשוי להיות כאשר ילד גדל במשך שנים במשפחת אומנה, נקשר אליה ומביע התנגדות לשינוי מצבו.
מעבר ממסלול האומנה למסלול האימוץ
בניגוד למצב בעבר, המדינה מאפשרת כיום מעבר ממסלול האומנה למסלול האימוץ. ההנחה היא שיש הצדקה למעבר כזה אם שני הצדדים – הילד ומשפחת האומנה – מעוניינים בו. למשל, כאשר ילד גדל במשפחת אומנה במשך שנים רבות והשתלב בה היטב. במצבים כאלה, עשוי להימשך הקשר בין הילד להוריו הביולוגיים, ככל שקיים קשר כזה, במסגרת "אימוץ פתוח" (ר' להלן).
קשר עם ההורים הביולוגיים מתקיים לרוב בהסדר של אומנה, אך לא באימוץ
האומנה משמשת כאמור פתרון זמני עבור הילד ומשפחתו הביולוגית, שבמהלכה אמורים ההורים לעבור תהליך של טיפול ושיקום. ולכן במהלך האומנה נשמר הקשר בינם לבין ילדם שנמסר לאומנה וההורים הביולוגיים ממשיכי להיחשב כאפוטרופוסיו הטבעיים של הילד לכל משך תקופת האומנה. מנגד, האימוץ בישראל הוא "סגור" ככלל על פי צו, דהיינו הקשר בין ההורים הביולוגיים לילדם מתנתק לאחר אימוצו, והם אינם זכאים לקבל פרטים על הילד במהלך השנים. עם זאת, ההורים רשאים להשאיר מזכרות ומכתבים עבור הילד, כשהחומר נשמר בתיקו של הילד המאומץ ועשוי להימסר לו אם וכאשר יחליט לפתוח את תיק האימוץ לאחר שיגיע לגיל 18 (לאחר שילד מאומץ הופך בגיר, הוא רשאי לגלות מהן נסיבות מסירתו לאימוץ ולבקש לפגוש את הוריו הביולוגיים). עם זאת, ישנם מקרים של "אימוץ פתוח", בו שומרים בני המשפחה הביולוגית (או חלקם) על קשר עם הילד, גם לאחר אימוצו. זאת, רק בהתאם להחלטת בית משפט ובהסכמת כל הצדדים לעניין: הילד המאומץ, בני המשפחה הביולוגית ובני משפחה המאמצת. הקשר אף עשוי לכלול מפגשים בין בני המשפחה הביולוגית לבני המשפחה המאמצת.
הורי אומנה זוכים לתשלומים וליווי מקצועי רב יותר מהורים מאמצים
מאחר שהאימוץ הוא המוסד הקרוב ביותר להורות הטבעית, המדינה אינה משתתפת ברוב עלויות הגידול של הילד. לעומת זאת, משפחת אומנה מעניקה שירותי רווחה באופן זמני, ובהתאם לכך זכאית להחזר על ההוצאות הכרוכות בגידולו של הילד. עם זאת, הורים מאמצים עשויים להיות זכאים למענק אימוץ ודמי אימוץ מהביטוח הלאומי. נוסף על כך, הם עשויים להיות זכאים לקצבאות מסוימות, כגון קצבת לידה – מי שאימץ 3 ילדים או יותר מתחת לגיל 10 בהליך אימוץ אחד, עשוי להיות זכאי לקבל קצבת לידה חודשית, המשולמת במשך 20 חודשים (החל מהחודש שלאחר קבלת הילד) – וקצבת ילדים חודשית, ככל הורה אחר במדינה, עד הגיעם של ילדיהם לגיל 18. גובה הקצבאות מפורסם באתר הביטוח הלאומי. השלכה נוספת של התפיסה הרואה בהורה המאמץ הורה שמעמדו המשפטי זהה לזה של ההורה הביולוגי היא שהליווי המקצועי מטעם משרד הרווחה להורים מאמצים פחות משמעותית בהשוואה לליווי המקצועי המשמעותי לו זוכים הורי אומנה.
לקראת אימוץ או אומנת ילדים
אם אתם שוקלים לאמץ ילד או לקחת תחת חסותכם ילד כמשפחת אומנה, כדאי לדעת שמדובר בהליך מורכב, ומומלץ לפנות בהקדם לעורך דין שמתמחה בדיני משפחה ואשר יש לו נסיון באימוץ ילדים ובאומנת ילדים. עורכי הדין במשרדנו מתמחים בדיני משפחה וירושה, כולל אימוץ ילדים ואומנת ילדים, והם ישמחו להעניק לכם שירותים משפטיים מתאימים וילוו אתכם לאורך כל ההליך.
המאמר נכתב בשיתוף עם עורך הדין אדם ג'ונסון.
03-3724722
055-9781688